ספינת המדבר

  הוא חלם שהוא בבית וששבה אליו היכולת בה ניחן כשהיה ילד, לטפס באמצעות ידיו ורגליו על משקופי הדלתות עד שראשו נגע בקורת המשקוף. משם, כשעיני הנוכחים בחדר נעוצות בו בפליאה, הוא קפץ אל האוויר והחל לעוף מעל הראשים הסבים. בכל פעם שהחל לאבד גובה והיה חשש כי יתרסק על אחת הדודות, הוא בטש ברגליו … המשך קריאת הפוסט ספינת המדבר

התחלה של…

גלגלי המזוודה חרצו בדוחק שני תלמים בין שערות השטיח הקשויות. אחד הגלגלים איים להינתק מהחישור ולצאת לחופשי. המסע הגיע אל סופו כשהם נעצרו מול דלת שהמספר 513 היה טבוע עליה באותיות זהב שזוהרו הועם."איפה המפתח?" היא שאלה."את יודעת שהוא אצלי."רצועת התיק הכבד החליקה מעל כתפו כשניסה לשלוח יד לתוך כיסו."לא אמרתי לך שעדיף להביא טרולי? … המשך קריאת הפוסט התחלה של…

הוספיס

הדרך לשם הייתה סתמית. רוב הזמן שתקנו והבטנו באדוות השוקטות שהמעבורת הותירה אחריה. זמזומו החד-גוני של המנוע נסך בנו שלווה שלא טעמנו זמן רב. היה בלתי אפשרי להבדיל בין הזוגות שהפליגו אותנו. כולם שתקו באותו האופן והביטו אל הים באותו האופן וקיוו שזה לא הסוף באותו האופן. במערכת הכריזה נשמע קול סמכותי שהודיע על ארוחת … המשך קריאת הפוסט הוספיס

עטלפים

אף אחד לא זוכר מתי בדיוק העטלפים הגיעו אלינו. כלומר, אנחנו כן זוכרים בבירור את הלילה שבו העטלף הראשון התעופף דרך החלון ונתלה על מעקה הווילון בסלון, אבל אנחנו לא יכולים למקם את האירוע על ציר הזמן. לפעמים נדמה כאילו הם היו שם מאז ומתמיד. היינו ילדים קטנים, חלקנו תינוקות ממש, והיום ההוא לא היה … המשך קריאת הפוסט עטלפים

הסוכן

אם לסכם, ניתן בהחלט לומר שהוא היה מרוצה מעבודתו. כאשר היה נשאל אם אינו רוצה להחליף יום אחד את עבודתו, להתקדם, כלשון השואלים, היה נעלב באמת ובתמים. לא היה זה עלבונם של אלו אשר אינם מוצאים גאווה גדולה במשלח ידם, אך דואגים עם זאת להפטיר איזה "כל עבודה מכבדת את בעליה" רפה לשון כאשר היו … המשך קריאת הפוסט הסוכן

לויקה

הקיץ האוסטרי הוא קיץ מתעתע. בעוד הימים חמים עד כדי מחנק, מאלצים את הגברות לנופף על עצמן עם מניפותיהן נפנף וחזור, הרי שבשעות בין הערביים מתגנבת לה בריזה קרירה בין המשבים המלהיטים, כמו נוסע סמוי שעולה על החשמלית מבלי שהכרטיסן יבחין בו. תוך דקות ספורות, כבמטה קסם, נמלטים להם אדי החום ומפנים מקומם לאוויר קריר … המשך קריאת הפוסט לויקה

פוסטיג וששת

"יאללה, קום" אתם פוקחים את העיניים. הלומי שינה, אינכם מבינים היכן אתם נמצאים. טרטור עמום נשמע ברקע, טרטור שהמונוטוניות שלו הבקיעה את דרכה גם לחלומכם, שם הוא לבש צורה של ביט רפטטיבי במכונית שחלונותיה סגורים. לוקח לכם כמה שניות למחות את זכר החלום ולהחליף אותו בזיכרון אחר: אתם במילואים, בתעסוקה מבצעית בדרום הר חברון. הטרטור … המשך קריאת הפוסט פוסטיג וששת