דרישת שלום מהסנטוריום (או: יומן קורונה)

גיטל היקרה שלום, אני כותב לך ממיטת חוליי בסנטוריום שעל פסגת הכרמל. זהו יומי הרביעי במקום, אם כי נדמה שחלפו חיים שלמים מאז אושפזתי כאן. לעתים ניתן לשמוע את צפירת האניות בנמל ואת קריאות העגלונים המובילים חבילות שהגיעו מאמריקע.  האחות בדיוק סיימה לפנות את כלי ארוחת הערב. כבכל יום, התפריט כולל צנים יבש, ביצה קשה … המשך קריאת הפוסט דרישת שלום מהסנטוריום (או: יומן קורונה)

הגיגים #2

התחושה שלי בימים האחרונים, עם פרסום הסיכויים הגדולים לחלות בקורונה, היא כשל צעיר אמריקאי שמחכה לצו הגיוס לווייטנאם. מדי בוקר אני צועד מטפורית אל תיבת הדואר שמחוץ לביתי ופותח אותה בלב הולם, לא לפני שהשתהיתי מולה מספר שניות והתפללתי חרישית שתהיה ריקה. שוב לא עלה מספרי בגורל. אני פולט אנחת רווחה וחוזר אל הבית בצעד … המשך קריאת הפוסט הגיגים #2

הבדיקה

פנים. סלון - יום גבר כבן 30 יושב על הספה. הוא מתופף ברגליו בעצבנות. נשמע קול של הדחת אסלה. אל החדר נכנסת בחורה כבת גילו. היא מחזיקה בידה מקל בדיקה. היא נעמדת מולו. שניהם שותקים לכמה שניות ואז: גבר: נו? אישה: תנחש. גבר: נו תגידי כבר! זה חיובי? אישה: אתה מבטיח אבל לא להתחרפן? גבר: … המשך קריאת הפוסט הבדיקה