תסריטים

מתילדה – תסריט לסרט קצר

זהו תסריט לסרט קצר שנכתב בהשארת הפרויקט "במרחק 100 מטר" של הוט, במסגרתו יצרו בכירי הקולנוענים בארץ סרטים קצרים שעסקו בסגר.

מערכונים

סוס

פנים. בית קפה – ערב

שני בני זוג, בשנות ה-30 לחייהם, יושבים בבית קפה סטנדרטי לחלוטין, משהו בסגנון של "קפה קפה". המקום לא עמוס מדי, רק כמה סועדים פזורים פה ושם, לועסים סלטים וסנדוויצ'ים. בני הזוג משוחחים.

אישה: אני אוהבת את הרני רהב הזה. הוא חמוד. נשמה טובה כזאת.

המלצרית מגיעה עם שתי מנות ומניחה אותן לפני בני הזוג.

מלצרית: יש פה ארוחת בוקר ישראלית אחת, ופסטה שמנת פטריות. בתיאבון.

המלצרית הולכת והשניים ממשיכים לשוחח ומתכוננים להתחיל לאכול.

אישה: מעניין איך יהיה הזה עם בר רפאלי.

האישה מעמיסה ספגטי על המזלג ומכניסה אותו לפיה. בן רגע היא מעווה את פרצופה בגועל ויורקת את הספגטי.

אישה (בגועל): איכס! מה זה הגועל נפש הזה?

גבר: מה, מה קרה?

אישה: לא יודעת, יש לפטריות האלה טעם מגעיל. זה מקולקל לגמרי.

הגבר לוקח מזלג ומתכוון לטעום, אבל גבותיה של האישה מתרוממות באחת. היא נזכרה במשהו.

אישה: לא לא, אל תיגע! אני חושבת שהם שמו סוס בפנים, כמו בבית קפה הזה בתל אביב. זה בטח אותה רשת! תקרא מהר למלצרית, למה אני עוד שנייה מקיאה.

האישה מכסה את פיה בידיה ומתחילה להשמיע קולות של בחילה. הגבר מסמן למלצרית לבוא בצורה לא מאוד מעודנת.

גבר: בואי, בואי לפה!

המלצרית מגיעה, מחזיקה את המגש תחת בית שחיה.

מלצרית: כן?

גבר: מה זה, גם פה שמתם בשר של סוס בפנים? אתם לא מתביישים?

המלצרית מרימה את הצלחת עם הספגטי ומריחה אותה. היא לא מצליחה להסוות את הבעת הגועל שחולפת על פניה.

מלצרית: חכו שנייה, אני יקרא לאחראי משמרת. (קוראת הצידה) אבי, בוא רגע.

מגיע אחראי המשמרת. בחור מגודל, כבן 30, לבוש חולצה שחורה.

אחראי משמרת: כן, חברים, מה אפשר לעזור?

מלצרית: הם טוענים שהספגטי לא טוב.

האישה מפסיקה את קולות ותנועות הבחילה כדי לקחת חלק בשיחה.

אישה: לא טוב?! זה עם בשר סוס, כמו שעשיתם שמה בתל אביב. זה גועל נפש.

אחראי משמרת: מה פתאום? אין מצב.

אחראי המשמרת לוקח את הצלחת מידי המלצרית ומרחרח אותה. הוא לוקח את המזלג של האישה וטועם ממנת הספגטי.

אחראי משמרת: תנו לי לבדוק רגע עם המטבח. שמרית, תני להם בינתיים קולה על חשבון הבית.

אחראי המשמרת הולך עם הצלחת, והמלצרית הולכת להביא את הקולה. הגבר מתחיל לאכול בינתיים את ארוחת הבוקר הישראלית שלו.

אישה: אני לא מאמינה שאכלתי עכשיו בשר של סוס. הוא מפרסס פרסה? נראה לי זה לא כשר בכלל. ואיי, בקושי עבר שבוע מאז שצמתי ביום כיפור, אני לא יודעת אם אלוהים יסלח לי. יוסי, בוא נעוף מפה.

גבר (בעודו לועס בפה מלא): חכי, בטח יביאו לנו פיצוי עכשיו.

המלצרית מגיעה עם שתי כוסות קולה, ואחריה מגיעים אחראי המשמרת – צלחת הספגטי בידיו – וטבח, שניכר שהוא בתחילת שנות ה-20 לחייו.

אחראי משמרת: חברים, הבאתי לפה את השף. (פונה לטבח) החבר'ה פה טוענים שזה בשר של סוסים. אמרתי להם שאין מצב. בוא תטעם.

הטבח טועם. פעם אחת. ועוד פעם. ועוד פעם. כך הוא מסיים כמעט את כל המנה.

טבח: נראה לי זה בגלל הפטריות. בדיוק החלפנו ספק. חוץ מזה, אנחנו בית קפה חלבי פה. אני לא יכול להכניס בשר גם אם אני רוצה.

גבר: נו, בטח יש לכם איזה שוטף כלים ערבי או סודני שהכניס את זה לאוכל. זה כמו פיגוע. (פונה לאחראי המשמרת) תגיד את האמת – יש ערבי במטבח, נכון?

אחראי משמרת: חס ושלום! אני לא מכניס למטבח שלי סוסים או ערבים.

אישה: עזוב, יוסי, בוא נלך. אני ידאג לזה שמחר זה יהיה כתוב בכל העיתונים. אין, חבל לכם על הזמן איזה בלאגן אני הולכת לעשות לכם. (צועקת בחלל בית הקפה) אל תאכלו פה! הם שמים בשר של סוס בפנים! זה לא כשר!

אחראי המשמרת מתחיל להתעצבן.

אחראי משמרת: את יודעת מה? לכו, אל תעשו טובות. בשר סוס של ערבים, עלאק.

גבר (בעודו קם): חכה חכה, יא אפס קטן. חכה בסוף המשמרת.

המלצרית מחזיקה את ידו של אחראי המשמרת, פן יתנפל באגרופיו על הבעל. בני הזוג יוצאים, לא לפני שהאישה מתרה בסועדים הנוספים פן יאכלו שם.

חוץ. בית קפה – ערב

בני הזוג עומדים מחוץ לבית הקפה.

אישה: קח אותי הביתה, יוסי, אני כבר לא רעבה.

הגבר מנטרל את האזעקה באוטו שלהם – ג'יפ שחונה על המדרכה ממש מול הכניסה לבית הקפה. לפתע נשמעים צעדי פרסה של סוס, אשר חוצה מול עיניהם המופתעות, כשעל גבו רכוב צעיר שחום עם גופיה וג'ינס מרוטים. אחראי המשמרת יוצא אליו.

אחראי משמרת: מוחמד, אני יחכה לך הרבה?! כנס, כנס פנימה.

בני הזוג מביטים המומים במחזה, ואז האחד בשנייה.

פייד אאוט.

horse

מערכונים

דיאלוגים מהוואגינה

פנים. חדר רופא בקליניקה לניתוחים פלסטיים – יום

אווה כהן, 46, נכנסת לחדרו של ד"ר שטיין, גם הוא באמצע שנות ה-40 לחייו. אווה מטופחת עד גבול האבסורד: לבושה קוקטי וסר טעם, וניכר כי עברה כ-300 ניתוחים פלסטיים בחייה. ד"ר שטיין מביט בניירת שלפניו ואינו טורח להרים את ראשו הקירח. אווה מתיישבת מולו ומשכלת את רגליה בתנועה מוקפדת. לאחר מספר שניות הרופא שולח יד אל משקפיו, מרכיב אותם ומישיר מבט אל אווה.

ד"ר שטיין: שלום אווה. במה אני יכול לעזור לך?

אווה: ד"ר, ראיתי לפני כמה ימים באינטרנט פרסומת לעיצוב הוואגינה, וזה ממש דיבר אליי. חשבתי על זה שאני כבר 46 שנה עם אותו עיצוב סטנדרטי של מערת נטיפים, וזה נהיה נורא out of fashion. אני לא יכולה יותר לראות את הנרתיק הזה כל בוקר במראה.

ד"ר שטיין: הסתכלת קצת במגזינים של ה-Vagina Design בחדר ההמתנה? עושים היום בעולם דברים נהדרים.

אווה: באמת היו שם כמה דברים נחמדים, בעיקר הטרנד הזה של קיר לבנים מאבן סינגפורית, אבל אף אחד מהם לא ממש (!!) דיבר אליי. יש לי חברה שעשתה אצלך לפני איזה חודש עיצוב מאוד מודרני, בהשראה של האמן המפורסם הזה, רותקו, נדמה לי שקוראים לו.

אווה מוציאה מהתיק אייפון מצועצע ומראה לו את תמונת שומר המסך.

ד"ר שטיין: אה, את מתכוונת לפותקו. כל עבודה שלו שווה מיליונים עוד לפני שהוא מתחיל בכלל לקדוח בוואגינה. אני חושב שהחברה שלך יצאה מאוד מרוצה.

אווה: אני חייבת להודות שקצת פחות התלהבתי. זה יצא נורא צפוף, אין מקום להכניס סיכה. אני רוצה משהו יותר זורם, פאנג שואי כזה. עוד יש דבר כזה?

ד"ר שטיין מחפש משהו במחשב ומסובב אל אווה את המסך הרחב.

ד"ר שטיין: תסתכלי על זה. עשיתי את זה למישהי שחזרה מהישרדות, בהשראת אי המתים: קצת צמחייה טרופית, קוקוסים, ים. זו ואגינה נהדרת.

אווה: זה באמת נחמד, אבל מי יודע מה יקרה עם הישרדות? בסוף אף אחד לא יזכור מה זה, ואני אהיה תקועה עם אי המתים הזה למטה.

ד"ר שטיין: אז בואי, חבל על הזמן שלך. לכי הביתה, תבדקי באינטרנט, תתייעצי עם בעלך והילדים, ותחזרי אליי עם רעיון יותר מגובש. מה שלא תבחרי, את יודעת טוב מאוד שאצלי את בידיים טובות – אני לא אדפוק לך את הוואגינה.

אווה: אתה צודק, דוקטור. אני אבדוק את הקטע הזה של ואגינה טבעונית. שמעתי שזה הולך מאוד חזק היום.

אווה יוצאת מחדרו של הרופא, לא לפני שהיא בוחנת איור ממוסגר על הקיר, המציג חתך רוחב של איבר מין נשי, כשכל חלק בו זוכה לשמו הלטיני. היא מוציאה את האייפון מהתיק, מצלמת את האיור, ויוצאת.

פנים. חדר ההמתנה – יום

אווה מהדסת בהפגנתיות וחולפת על פני שורה של נשים היושבות וממתינות להיכנס לרופא. כולן נראות כמו העתק של אווה: אותם הבגדים, אותן התסרוקות, אותו האייפון המצועצע. הנשים בשורה סוקרות במבט מלא בוז את אווה בשעה שהיא צועדת מולן. כשהיא יוצאת מהחדר, כולן חוזרות לעיין במגזיני ה-Vagina Design שבידיהן.