אחת אפס

עם כל הכבוד לטייסים של ״האחת״, אני מחכה שיעשו סדרת דוקו שתשקף את החיים הצבאיים באמת. אני יכול, למשל, להציע סדרה על פלוגה של שריונרים בסוף שנות התשעים – תחילת האלפיים, שבמהלך הצמ״פ (האימון המתקדם של הטנקיסטים) נפלה לאחד החיילים על הרגל פלטת מיגון כבדה של הטנק, ולמרבה – או רוע – המזל היא נפלה על החלק הקדמי של הנעל, שם יש פלטת מתכת שנועדה בדיוק למקרים כאלה, אבל בכל מקרה החייל סבל מכאבי תופת (״כשאשתי ילדה, ידעתי בדיוק איך היא מרגישה״, יספר בראיונות האישיים ששזורים בסדרה), ואחרי כמה ימים נשרה לו הציפורן מהבוהן וגדלה שם פטרייה, עם רפרור עדין לטייסים שעקרו להם ציפורניים בשבי; ובפרק שעוסק בתעסוקה המבצעית בלבנון, חודשים ספורים לפני הנסיגה, אחד החיילים חש באחד המארבים סכנה גדולה כי הוא הבין שישיבה ממושכת על כיסא הפלדה של הטנק יכולה להוביל לטחורים, ובפעם הבאה שיצא לחופשה בביתו קפץ להום סנטר וקנה כרית נוי קטנה עליה יוכל לשבת מבלי להסתכן בפיסורה, אלא שיום אחד המג״ד קפץ לביקור פתע במוצב ונכנס לטנק, שם הוא ראה כרית פרחונית מונחת על כיסא התחתון, והשיריונר בעל הישבן הרגיש לא זוכר אם המג״ד צחק או בכה, הוא רק זוכר שקיבל ריתוק בגלל זה, מה שבטח לא עזר לטחורים; ובפרק האחרון יסופר על תחילת האינתיפאדה השנייה, ועל חייל אחד שהיה בטוח שלא תפרוץ מלחמה במשמרת שלו, ולכן כשהוא התבקש בתחילת השירות לארוז מספר חפצים בסיסיים – מגבת, סכין גילוח, תחתונים וכו׳ – בניילון אטום, הוא הפטיר ״די, נו, מה הסיכוי?״, ולכן תחב מגבת קטנה וסכין גילוח חד פעמית וסבון מוצק נקה 7 ותחתונים מכיתה ו׳ בשקית מחוררת, וכשפרצו המהומות הוא הוקפץ לשטחים רק עם אותו תיק חירום, ועיניו חשכו כשהוציא משם מגבת מיניאטורית עם ריח חזק של עובש שלא הספיקה אפילו לכסות את מבושיו, וסכין הגילוח הורידה לו שבע שכבות של אפידרמיס, והתחתונים היו כל כך צמודים שכשהוא דיבר כולם חשבו שהפקידה הפלוגתית בסביבה.

באופן מוזר לכל החיילים שיתראיינו בסדרה יקראו ליאור, אבל זה בטח משהו שאפשר לתקן בפוסט. לסדרה, בכל אופן, יקראו ״האפס״.