43

מתוך 43 שנות חיים, אני חי עם אותה בת זוג 18 שנה, גר באותה דירה 10 שנים, ועובד באותה עבודה 8 שנים. אפשר לומר שאני אדם שלא אוהב שינויים. עבור אדם חרדתי – בטח ובטח בתקופה שמלווה במשברים אקלימיים, פוליטיים וחברתיים – הדברים הקבועים בחייו הם עוגנים בסופה סועה. האתגר הוא לא לאפשר לסערות הפנימיות … המשך קריאת הפוסט 43

שלוש הערות קצרות (יחסית) על טלוויזיה:

1. בכל ערב בני הבכור ואני רואים פרק ב״מדרסה״. מעבר לכך שזה כורח השעה ואקט של התנגדות תרבותית, זו סדרה שמדלגת מעל משוכת המוסרנות והדידקטיות שהייתה יכולה בקלות להיתקל בה. בכל זאת, זו סדרה על תלמידים יהודים וערבים הלומדים יחד באותו בית הספר. כל זה מתאפשר בזכות השילוב בין הכתיבה של סייד קשוע לבימוי של … המשך קריאת הפוסט שלוש הערות קצרות (יחסית) על טלוויזיה:

כמה מחשבות על הוויה, זמן וטכנולוגיה

מזה שלוש שנים אני עובד מהבית במקום לנסוע ברכבת למשרד. בשבוע שעבר הייתה לי פגישה בתל אביב, והלכתי לתחנת האוטובוס בדיוק באותה השעה שבה הייתי הולך מדי יום. בעודי מחכה לחצות את הכביש במעבר החצייה, ראיתי אותה. זאת האישה שהייתה עומדת מולי בוקר בוקר במשך שנים ומחכה שהרמזור יתחלף לירוק. זה היה כאילו עורך סיפור … המשך קריאת הפוסט כמה מחשבות על הוויה, זמן וטכנולוגיה

מזמוטים

שנים של ניסיונות להתפרנס מכתיבה, ובסוף מתברר שאני בכלל בז׳אנר הלא נכון. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מכריז בזאת על הקמת הוצאה לאור חדשה בישראל: הוצאת ״מזמוטים״. הייחוד שלנו: ספרות אירוטית עם נגיעות (pun intended) של ספרות קלאסית. הספר הראשון שנוציא לאור הוא הכרך הפותח בסדרת ״שרה הספרנית״. שמו: ״בוא תיגע לי בזמיר״.הנה קטע לדוגמה:כשנכנס … המשך קריאת הפוסט מזמוטים

ביקורת הצגה: קֶצֶר, תיאטרון באר שבע

באחד הרגעים בהצגה ״קֶצֶר״ מתאר סופר הילדים דדו (מולי שולמן) כיצד בילדותו לא הייתה מודעות לספקטרום האוטיסטי. יכולת להיות או מעופף, או אסטרונאוט, או טמבל. זהו. שלא לדבר על זה שלא ניתנה שום עזרה מקצועית, לא משנה תחת איזו הגדרה נפלת. אבל היום אנחנו בזמנים אחרים, ולפחות בכל הקשור לאבחון ילדים על הספקטרום האוטיסטי והצעת … המשך קריאת הפוסט ביקורת הצגה: קֶצֶר, תיאטרון באר שבע

נהג מונית, 2022

צפיתי לאחרונה בנטפליקס בסרט ״נהג מונית״, כעשרים שנה אחרי הצפייה הראשונה. מה אני אגיד לכם? זה עדיין סרט עוצמתי, עם הופעה מחשמלת של רוברט דה נירו. סקורסזה, יחד עם התסריטאי פול שרדר, הצליח לחשוף זרמים תת-קרקעיים בחברה האמריקאית של שנות השבעים. הגזענות, האלימות, הפוליטיקאים המנותקים, יוצאי הצבא הפגועים נפשית, החיפוש אחר דמות אב שתעשה סדר … המשך קריאת הפוסט נהג מונית, 2022

דראפט ראשון

אני: אתה חת׳כת זבל. דראפט ראשון: מה זה? אני: שמעת אותי טוב מאוד, יא אפס. דראפט ראשון: למה אתה מדבר אליי ככה? אני: אתה לא מתבייש? דראפט ראשון: אני לא מבין מה אתה רוצה ממני. אני: כן, בטח, תיתמם, למה לא? דראפט ראשון: לא מיתמם, פשוט לא מבין מה עשיתי לך רע שאתה ככה... אני: … המשך קריאת הפוסט דראפט ראשון

הקואוצ׳ר

הייתי פעם בהרצאה של איזה קואוצ׳ר. אל תשאלו איך הגעתי לשם. יש תפניות בחיים שבדיעבד אתה לא מצליח להנדס לאחור. זה פשוט קרה. בכל מקרה, הקואוצ׳ר הזה אמר בהרצאה: ״תהיו אתם הסיפור שאתם רוצים לספר לעולם״. כולם מסביבי הנהנו לחיוב, כאילו הבינו פתאום משהו על החיים שלהם שעמד להם בקצה התודעה, והם רק היו זקוקים … המשך קריאת הפוסט הקואוצ׳ר

על ״החזאית״, מאת תמר וייס גבאי

כבר הצלחנו לשכנע אותו ללכת לבד לבית הספר. חלף זמן רב מאז ראינו אחד מהם. עובדה, הוא כבר הפסיק לשאול עליהם. ״אבא, תלווה אותי רק היום. ביום ראשון כבר אלך לבד.״ ירדנו במדרגות. ידו הייתה בידי, על אף שכבר חצה את הגיל שבו ילדים אוחזים מוכנית בידי הוריהם. בתחילה לא שמנו לב אליו. הוא עמד … המשך קריאת הפוסט על ״החזאית״, מאת תמר וייס גבאי