ביקורת הצגה: קֶצֶר, תיאטרון באר שבע

באחד הרגעים בהצגה ״קֶצֶר״ מתאר סופר הילדים דדו (מולי שולמן) כיצד בילדותו לא הייתה מודעות לספקטרום האוטיסטי. יכולת להיות או מעופף, או אסטרונאוט, או טמבל. זהו. שלא לדבר על זה שלא ניתנה שום עזרה מקצועית, לא משנה תחת איזו הגדרה נפלת. אבל היום אנחנו בזמנים אחרים, ולפחות בכל הקשור לאבחון ילדים על הספקטרום האוטיסטי והצעת … המשך קריאת הפוסט ביקורת הצגה: קֶצֶר, תיאטרון באר שבע

נהג מונית, 2022

צפיתי לאחרונה בנטפליקס בסרט ״נהג מונית״, כעשרים שנה אחרי הצפייה הראשונה. מה אני אגיד לכם? זה עדיין סרט עוצמתי, עם הופעה מחשמלת של רוברט דה נירו. סקורסזה, יחד עם התסריטאי פול שרדר, הצליח לחשוף זרמים תת-קרקעיים בחברה האמריקאית של שנות השבעים. הגזענות, האלימות, הפוליטיקאים המנותקים, יוצאי הצבא הפגועים נפשית, החיפוש אחר דמות אב שתעשה סדר … המשך קריאת הפוסט נהג מונית, 2022

דראפט ראשון

אני: אתה חת׳כת זבל. דראפט ראשון: מה זה? אני: שמעת אותי טוב מאוד, יא אפס. דראפט ראשון: למה אתה מדבר אליי ככה? אני: אתה לא מתבייש? דראפט ראשון: אני לא מבין מה אתה רוצה ממני. אני: כן, בטח, תיתמם, למה לא? דראפט ראשון: לא מיתמם, פשוט לא מבין מה עשיתי לך רע שאתה ככה... אני: … המשך קריאת הפוסט דראפט ראשון

הקואוצ׳ר

הייתי פעם בהרצאה של איזה קואוצ׳ר. אל תשאלו איך הגעתי לשם. יש תפניות בחיים שבדיעבד אתה לא מצליח להנדס לאחור. זה פשוט קרה. בכל מקרה, הקואוצ׳ר הזה אמר בהרצאה: ״תהיו אתם הסיפור שאתם רוצים לספר לעולם״. כולם מסביבי הנהנו לחיוב, כאילו הבינו פתאום משהו על החיים שלהם שעמד להם בקצה התודעה, והם רק היו זקוקים … המשך קריאת הפוסט הקואוצ׳ר

על ״החזאית״, מאת תמר וייס גבאי

כבר הצלחנו לשכנע אותו ללכת לבד לבית הספר. חלף זמן רב מאז ראינו אחד מהם. עובדה, הוא כבר הפסיק לשאול עליהם. ״אבא, תלווה אותי רק היום. ביום ראשון כבר אלך לבד.״ ירדנו במדרגות. ידו הייתה בידי, על אף שכבר חצה את הגיל שבו ילדים אוחזים מוכנית בידי הוריהם. בתחילה לא שמנו לב אליו. הוא עמד … המשך קריאת הפוסט על ״החזאית״, מאת תמר וייס גבאי

האיש הכותב

האיש הכותב יושב בחדר העבודה. לפניו הספר שהוא מתעתד לעבד לבמה. הוא מעתיקו לקובץ במחשב, מילה אחר מילה. לאחר כמה עמודים מרגיש האיש הכותב כי הוא נטמע בטקסט בצורה מוחלטת. זה כבר מעבר לאפיגוניות, זו אמפתיה מוחלטת. האיש הכותב מדמיין את הסופרת כותבת את אותן המילים בדיוק, והוא – כמו כלב גששים חד חושים – … המשך קריאת הפוסט האיש הכותב

יום כיף פאודה

קפצה לי בפיד פרסומת ל"פאודה בייס", שזה מתקן שאמור לספק חוויות דומות לאלו שרואים בסדרה, וכמובן שיש לי דברים להגיד על הדרך שבה הכיבוש עובר בידוריזציה, ועל הכסף שמעורב בדבר, ועל האוריינטליזם המובנה כשמציעים במקום גם אירוח במאהל בדואי, כולל רקדנית בטן (בחיי! תציצו בהזדמנות בלינק הזה. מעבירים שם גם סדנת מנהלים). אבל עם כל … המשך קריאת הפוסט יום כיף פאודה

שומנול

אני יודע שיש בעולם בעיות בוערות יותר, תרתי משמע, אבל זה פשע שהמדע עוד לא הצליח לפתור את בעיית השומן. כי עם כל הכבוד לרעב ולשינויי האקלים והסרטן, השומן משפיע על כל אחד ואחת מאיתנו (חוץ מאלו שסובלים מרעב. ואולי גם אלה עם הסרטן. ולא בטוח שמי שנמלט מביתו בגלל בצורת או שיטפון מייחס חשיבות … המשך קריאת הפוסט שומנול

מכתב לסטטיק

סטטיק היקר שלום, קראתי במדור רינונים כלשהו כי עזבת את ביתך, הקן שאך זה מקרוב הקמת עם בת זוגך. ראשית, דע כי אני מבין ללבך. גם אני, בימי בחרותי, חשתי את כובד משקלו של העולם על כתפיי בצורה לא פרופורציונלית. לא אכחד, אומנם לא זכיתי ולו בקמצוץ ממנת התהילה והממון שנפלה בחלקך, והבגידה היחידה ששמי … המשך קריאת הפוסט מכתב לסטטיק

החזיר הספרותי

זה היה אחד מהימים האלה בהם הפעילות העיקרית שלי התמצתה בנסיעה לספרייה. יש גם ימים כאלה, חסרי ייחוד או תכונה. מרבית הימים, בעצם, הם כאלה. אלא שלפעמים דווקא באותם ימים הלעוסים כמו מסטיק שפג טעמו מזמן, קורה משהו לא ייאמן. משהו מופלא. משהו שגורם לנו לפקפק בכל מה שאנחנו מאמינים בו. זה קרה כשחזרתי מהספרייה. … המשך קריאת הפוסט החזיר הספרותי