אישה נכנסת לבית עם טרולי. היא משאירה אותה ליד הדלת ונכנסת לסלון. החדר חשוך כמעט לגמרי. קרני אור בודדות שחודרות מבעד לתריס מאירות קלושות את הכורסה, עליה יושב הבעל. ברקע מתנגן הפסקול של ״מעלית לגרדום״. האישה פוסעת שני צעדים פנימה ונעצרת.
אישה: היי.
(הגבר לא עונה)
אישה: קצת חשוך פה.
(עדיין לא עונה)
אישה: תרצה שאפתח קצת התריסים?
(שהייה)
גבר: (לוחץ על הנגן. המוזיקה נפסקת) נהנית?
(האישה לא עונה)
גבר: שאלתי אם נהנית.
אישה: מותק…
גבר: נראה היה שנהנית. מותק.
אישה: בבקשה…
גבר: אבל ממש נהנית.
(שהייה)
אישה: אולי אני בכל זאת אפתח קצת את התריסים?
גבר: כל העולם ראה שנהנית.
אישה: אני מצטערת…
גבר: בבקשה, לא מגיעות לי הקלישאות האלה.
אישה: זו לא קלישאה, אני באמת…
גבר: מצטערת, זה לא יקרה שוב, אצטער על זה כל חיי… תחסכי את זה ממני.
אישה: אז מה אתה רוצה שאגיד? שאשקר?
גבר: יש רק דבר אחד שאני רוצה לדעת.
אישה: אוקיי.
גבר: אבל שלא תעזי לשקר לי לגביו.
אישה: אוקיי.
גבר: לא, לא ״אוקיי״. את חייבת להישבע בילדים שלנו שתגידי לי עכשיו רק את האמת.
אישה: אני נשבעת. (שהייה) בחיים של הילדים.
גבר: למה דווקא הוא?
אישה: זה פשוט… פשוט קרה.
גבר: הבטחת שאת אומרת לי את האמת!
אישה: זאת האמת!
גבר: זה הכסף? זה העניין?
אישה: ככה אתה מכיר אותי?
גבר: אז מה זה? המראה שלו? הוא יפה בעינייך.
אישה: זה ממש לא העניין.
גבר: זה חייב להיות העניין! או הכסף, או המראה, או אלוהים יודע מה, אבל זה לא יכול להיות המוזיקה!!!
אישה: מה מוזיקה?
גבר: צודקת, מזמן כבר אי אפשר לקרוא לזה מוזיקה.
אישה: הבוס שלי לא עושה מוזיקה.
גבר: למי אכפת מהבוס שלך?! אני מדבר על כריס מרטין!
אישה: לא… לא הבנתי.
גבר: גם אני לא הבנתי איך תפסו את אשתי דווקא בהופעה של קולדפליי.
אישה: זה מה שמפריע לך בכל הסיפור?
גבר: כששלחו לי את הסרטון לא האמנתי. עצרתי. הגדלתי את התמונה. ואז הגדלתי עוד קצת. ועוד קצת. הסתכלתי ממש, אבל ממש, מקרוב. זאת האישה של חיי? מחייכת ומאושרת כשברקע מתנגן Viva la vida?
אישה: אני לא יודעת אם אתה צוחק או רציני.
גבר: האישה שבדייט הראשון שלנו סיפרה לי איך כנערה היא הייתה נרדמת עם האנפלאגד של נירוונה ומתעוררת עם כרית ספוגה בדמעות? מי שקרעה את התחת כל החופש הגדול כדי שתוכל לקנות את האלבום החדש של הפיקסיז? זאת שכששמעה בפעם הראשונה את ניק דרייק הרגישה איך הנשמה שלה יוצאת מהגוף, מתכסה בענן ומרגישה בנימי נפשה את כל היצורים החיים על פני האדמה? אני לא מכיר אותך יותר.
אישה: אתה קצת מגזים, לא?
גבר: אם זה היה קורה אחרי האלבום הראשון שלהם, מילא. היה אפשר לומר שאני מגזים. היו בו פשטות וצניעות וכמה מלודיות יפות. אחרי האלבום השני – עוד הייתי חורק שיניים. מרגישים שעלה להם שם, אבל היו בכל זאת כמה שירים נחמדים. נניח, A warning sign. תראי את האירוניה. אם רק הייתי יודע לקרוא את הפאקינג warning sign, אה?
אישה: אני עדיין לא יודעת אם אתה…
גבר: … אבל ללכת להופעה של קולדפליי היום? כשאפילו אמא של כריס מרטין לא עוקבת אחרי האלבומים שלהם? כשכל מה שהוא עושה זה לקפץ על הבמה עם גופייה שקצרה לו בבטן כאילו הוא מינימום ג׳יימס בראון בשילוב מיק ג׳אגר, כשבפועל הוא נראה כמו אבא הייטקיסט סחי עם גופיית סוף מסלול שרוקד בהופעה של שלמה ארצי באירוע חברה? אני מצטער, אבל עם זה אני לא יכול לחיות.
(שהייה)
אישה: אני יכולה לפחות לעלות להתקלח?
גבר: כשתרדי כבר לא אהיה פה.
אישה: אני מבינה.
גבר: אסע רחוק.
אישה: תוכל לפחות להגיד לי לאן? כדי שלא אדאג.
גבר: אני נוסע לקנות את החדש של קנדריק. יצא על ויניל והם עושים משלוחים רק בקנייה מעל 200 דולר. חבל על הכסף.
הגבר מתרומם מהכורסה, לוקח את המפתחות ויוצא. האישה מוציאה את הטלפון הנייד שלה ומתחברת למערכת הסטריאו. אחרי כמה שניות מתחיל להישמע השיר Viva la vida. היא עולה במדרגות בצעד קליל.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
הסיפור הזה ויראלי לגמרי.
הזווית האבסורדית שאתה מתבונן דרכה; החירשות לאמת: הבוס שלי לא עושה מוזיקה.
אז מהי בגידה בסופו של דבר?
לקחת את זה לכיוון מעניין 🙂