חראקירי – הבלוג של ליאור גלציאנו
מערכונים, מחזות ושאר ירקות
לקוח וזונה מסיימים לשכב. הלקוח מתלבש בזמן שהזונה מעשנת סיגריה ליד החלון. לקוח: היה טוב, אה? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: כמה אמרנו שזה, ארבע מאות? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: (שולף את הארנק, מוציא את הכסף ושם על השולחן) לשים לך את זה פה? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: שמתי את זה מתחת לגיליון … המשך קריאת הפוסט חשבונית מס
esse est percipi אדם הולך ברחוב. לא אדם אחד הוא, בעצם, אלא קליידוסקופ מלא בזכוכית שנשתברה, וכל רסיס מעוות קצת את מי שהוא בעיני הסובבים אותו. יביט בו נהג האוטובוס החולף ויקלוט בדיוק את המכיתה בה הבטן נצבטת לכדי בטנונית, חישוק הולה הופ של שומן שעובר מצד לצד עם כל פסיעה; תעבור מולו מטפלת פיליפינית … המשך קריאת הפוסט מכיתות
היא שואלת אותך על ספר אהוב מהילדות, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה על השלשלאות שכופתות אותך בדיוק כפי שכפתו את גוליבר בספר שהיה לך כשהיית בן 10 או 12. בעוד שהאיור זכור לך בבירור, כאילו שהשנים לא הדהו את הזיכרון ולא הוסיפו או גרעו קו מפה או משם, או שרטטו בשחור לבן איור … המשך קריאת הפוסט שלשלאות
חוץ. אזור תעשייה שומם. שני טירונים שומרים על עץ. השניים שותקים במשך מספר שניות, ואז: ולדי: מתי הוא אמר שהוא יבוא? ישראל: מי? ולדי: המפקד. ישראל: איזה מהם? ולדי: הגבוה. ישראל: כולם גבוהים. ולדי: נו, הכי גבוה. ישראל: אלי? ולדי: כן, אלי... נראה לי. איך הוא נראה? ישראל: מי, אלי? ולדי: נו, אז מי? ישראל: … המשך קריאת הפוסט השומרים
זה היה ב-1998, כמה שבועות לפני הגיוס. טיילתי לבדי בקמדן מרקט בלונדון, כשלפתע שמעתי את זה. הסתכלתי סביבי לראות אם עוד מישהו נלכד בכישוף, אבל כולם המשיכו בשלהם, מאזנים בידיהם שקיות כמו לוליין על חבל. נכנסתי לאחת הסמטאות הצדדיות בשוק, הולך בעקבות צלילי הגיטרה של טום ולריין כמו דמות בסרט מצויר שנמשכת באפה אחר ריח … המשך קריאת הפוסט החולצה של סיד וישס
להלן מבחר קטעים מתוך הספר שלעולם לא יראה אור (וטוב שכך), "והגבר הזה הוא אני". הפוסט יתעדכן מדי פעם עם קטעים חדשים (או שלא). *** לפעמים אני מחכה לריבועים שיחזרו מניח להם במיטה שקית במבה גדולה למקרה שיהיו רעבים ואני אשן בבוקר כשאני קם נשארים רק פירורים אבל אין שום זכר לריבועים. *** אמא של … המשך קריאת הפוסט והגבר הזה הוא אני
בהתחלה חשבנו שזה בגללנו. שהגזמנו עם המתוקים, שהילדים בקפיצת גדילה. מתחנו את הגופיות כלפי מטה כדי שאלה יכסו את כל הגב, והן התעקשו לזחול מעלה ולחשוף טפח לרוח הקרירה. הסתרנו את אי הנוחות כשהתחתונים לחצו באזורים רגישים, מנצלים הפוגות כשהיה נדמה לנו שאיש לא מסתכל, דוחפים ידיים עמוק לתוך הכיסים ומותחים את גבולות הבד רק … המשך קריאת הפוסט מתכווצים
- שלום, הגעתי לשירות הלקוחות של חנות בוטיק אוטומטית לעניבות פפיון? - כן. - רציתי להתלונן. - להתלונן? - כן, להתלונן. זה מפתיע אותך? - קצת. - מה, את רוצה להגיד לי שעד עכשיו כולם היו מרוצים? - לא יודעת, פשוט לא קיבלנו תלונות. - בסדר, אז אני *כן* רוצה להתלונן. ביום חמישי הגעתי למכונה … המשך קריאת הפוסט בשירות הפפיון
פנים. משרד ראש הממשלה - יום ראש הממשלה יושב מול השולחן. מצידו האחד יושב יועץ התקשורת שלו, אחי תופל, ומהצד השני מנהל המדיה החברתית, בוקי סריקי. אם אתם מדמיינים שולחן של שופטים באקס פקטור או באודישנים לסרט קולנוע, אתם לא רחוקים מהמציאות (המדומיינת). השם והתפקיד של כל אחד כתוב על פתק מולו. לפניהם ערימה של … המשך קריאת הפוסט ילד חולה נולד
אם החיים בישראל הם לא גן עדן עבור ערביי ישראל, אפשר רק לשער כיצד אלו נראים בתקופת בחירות או בעת מלחמה. הגזענות, שזרמיה העכורים נשארים על פי רוב מתחת לפני הקרקע, מרימה את ראשה המכוער ומבאישה את האווירה הציבורית. הזמרת מירה עווד חוותה את זה על בשרה לאחר שנבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון יחד עם … המשך קריאת הפוסט "מונא" – ביקורת טלוויזיה
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 