חראקירי – הבלוג של ליאור גלציאנו
מערכונים, מחזות ושאר ירקות
לאחר שזוג הורים העניק לבנם את השם המחייב אלאור, על שם החייל היורה מחברון, היה זה עניין של זמן עד שיגיע תורו של שמעון פרס. הורים טריים מהיישוב גינותיים בשרון העניקו לבנם הבכור את שמו של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. "לפי הגזים שיש לו, הוא בהחלט הקים כור אטומי", סיפרו בגאווה זכה בפרס: האהבה … המשך קריאת הפוסט תינוק בלתי נלאה
גם אני פגשתי את ראש הממשלה. כן, כן, מה שאתם שומעים. פגשתי אותו בסופר. מה זאת אומרת איזה סופר? זה שעושים בו קניות. מה שקרה זה שהלכתי כמו כל שבוע להסתכל מהופנט על הרוסייה הזאת שמכינה פריכיות דקות בתוך מכונה כזאת שיורה אותם כמו תותח בתוך כלוב, אבל היא לא הייתה שם. במקום זה עמד … המשך קריאת הפוסט תותח של פריכיות, או: כיצד פגשתי את ראש הממשלה בסופר
סלון כל-ישראלי ממוצע. ארבעת בני המשפחה: אב, אם, ילדה בת 10 וילד בן 6 עומדים בשורה במרכז. ילדה: אבל אבא, אני חייבת לשירותים. אב: לא עכשיו! ילדה: אבל יש לי קקי. אב: הוא תיכף מגיע! ילדה: כמעט יוצא לי. אם: (בעצבים) אבל מה אמרנו לך, אה? ילדה: (בדמעות) לא ידעתי שהוא כבר… אם: מה לא … המשך קריאת הפוסט ראש ממשלת גללים
היו אלה ימים תזזיתיים של סוף האביב. רוחות שרביות התחלפו בממטרים מרובבים שהותירו על חלונות בית הספר פסים אפורים ומאובקים. מרים, המחנכת והמורה לאזרחות, נכנסה לכיתה ט' 3, אוחזת בידה מעטפה גדולה בצבע חום שעליה רשום באותיות שחורות וגדולות השם יפה פיטוסי. "בוקר בוקר", היא פתחה כהרגלה, בעליזות דוקרנית, את שיעור האזרחות. "אני שמחה לבשר … המשך קריאת הפוסט תנו לחלל לנצח (או: פרשת אמץ חלל)
פנים. חדר חקירות - יום צעיר לבוש מדים של שוטר מג"ב יושב ליד השולחן, שלווה סטואית נסוכה על פניו. החוקר יושב מולו, מביט בו בדריכות, ואז פונה אליו בתקיפות. חוקר: (צועק) נכה על כיסא גלגלים! העפת נכה על כיסא גלגלים! איזה מין חייל אתה?! מג"בניק: (רגוע) שוטר. אני שוטר. פאוזה. החוקר מעכל את הבשורה. חוקר: … המשך קריאת הפוסט נכים
אתם יודעים מי אני? אני המחבל מדיזנגוף. מה זאת אומרת איזה מחבל מדיזנגוף? כמה מחבלים מדיזנגוף כבר יש שנשארו בחיים? נו, אני ההוא עם השם שכולם צחקו עליו. כאילו שאיזה משה כהן גנרי עדיף. מי יזכור את משה כהן מחולון עוד עשר שנים, אה? משה כהן יש כמו זבל. אתה יכול להיות משה כהן רוצח … המשך קריאת הפוסט הייתי המחבל מדיזנגוף
אנחנו הישראלים אוהבים להתלונן. מתלוננים על המצב הביטחוני, על יוקר המחיה, על חמותנו שחופרת לנו בשכל. על הכל אנחנו יודעים להתלונן. אבל אני לא כזה. אני לא אוהב להתלונן. הנה תראה עכשיו למשל איך אנשים אוהבים להתלונן על זה שהערבים דוקרים אותם על ימין ועל שמאל, ובגלל זה הם צריכים ללכת כל הזמן עם הראש … המשך קריאת הפוסט הולכים אחורה (מונולוג)
"לפני כמה ימים חטפתי וירוס בקיבה אז כדי להתמודד עם השלשולים לקחתי כמות של קלבטן שיכולה לגרום לעצירות בכל אפריקה, כולל המדינות בהן אם אתה שותה מהמים אתה מת במקום מאבולה ואיידס, ובאמת יום למחרת נסתתמו המעיים בצורה כזאת שגם D9 צה"לי עם נהג שלובש חולצה של כהנא חי מתחת למדים לא יכול לפתוח אותה, … המשך קריאת הפוסט בדרך לכוכבים
פנים. מוסך - יום על השלט שמקדם את פני הבאים למוסך כתוב "אלי נכות ובניו בע"מ", אבל זהו לא מוסך רגיל - על הג'ק, במקום מכוניות, יש מיטות בית חולים שצעירים שוכבים עליהן. על הקירות תלויים פוסטרים של הרמטכ"ל וכרזות "חייל, שמור בבקשה על השבת - בפקודה!!!" שבהן רואים חיילת מדליקה נרות שבת ומכסה פניה … המשך קריאת הפוסט מוסך אלי נכות ובניו בע"מ
מאמא עדן: יוווו מאמות אתן לא מאמינות איזה לחץ!!! בעלי העורף כפרה עליו קיבל הצעה לעשות רילוקיישן לסוריה, ואני לא יודעת מה לעשות!! אחותי אומרת לי תעברו תעברו בטח תעברו, יש שם חינוך פונדמנטליסטי טוב לילדים ואין שם יוקר מחיה כמו פה, הכל זול כי בוזזים את זה מהכופרים המקומיים, אבל אני לא יודעת, כאן … המשך קריאת הפוסט מאמאזון דאעש #3: רילוקיישן
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 