מערכונים, מחזות ושאר ירקות
בית חולים. חדר לידה. גבר על מיטה, נאנק מכאבים. לידו עומד גבר אחר, מחזיק בידו. לרגע אפשר לחשוב שמדובר בחברים טובים או בבני זוג. אבל לא - זהו הדולה של הגבר הנאנק מכאבים. גבר: (צועק) אאאאאאהההההההה!!! דולה: ששששש, אל תשכח את כל מה שלמדנו בשיעורים. גבר: אני מנסה, באמת… דולה: אני יודע, זה קשה. גבר: … המשך קריאת הפוסט דולה
אחד הז'אנרים השחוקים ביותר ביותר בתיאטרון המודרני בכלל, ובתיאטרון הישראלי בפרט, הוא הדרמה המשפחתית. לרוב זה מתנהל בצורה הבאה: משפחה שנראית אידילית כלפי חוץ מתכנסת לכבוד אירוע, בדרך כלל ארוחת חג. אל אחד או יותר מבני המשפחה מתלווה בן או בת זוג שזהו להם המפגש הראשון עם המשפחה. במהלך הארוחה המשפחתית יתגלה - כמה מפתיע … המשך קריאת הפוסט דברים שאני יודעת – ביקורת הצגה
מָה אַתָּה רוֹאֶה בַּתְּמוּנוֹת אִישׁ זְקַן פָּנָיו חֲרוּשׁוֹת תְּלָמִים חֲרוּצֵי אַכְזָב בָּהֶם נִטְמָנִים עֶבְרָה וְזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי יֵאוּשׁ לֹא נוֹתָר לוֹ דָּבָר רַק לִבְכּוֹת מָה אַתָּה רוֹאֶה בַּמַּרְאָה אִישׁ זָקֵן בְּעֵינֶיךָ נוֹתַר זִיק זָעִיר צֵל שֶׁל בָּרָק תִּזְכֹּרֶת לְיָמִים בָּהֶם חָשַׁבְתָּ רַבּוֹת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בַּחַיִּים הַלָּלוּ כָּל שֶׁנּוֹתָר לִי רַק לִבְחֹר
כרוב כבוש. התמכרתי לכרוב כבוש. בוקר, צהריים וערב - כרוב כבוש. על פניו אין עם זה בעיה. להפך אפילו. מחקרים מצאו שבכרוב כבוש יש הרבה חיידקים פרוביוטיים. מספרים שבגרמניה יש אנשים שאוכלים כל היום כרוב כבוש ולכן הם אף פעם לא חולים. קהילת חיידקי המעיים שלהם חוגגת על זה כמו אוהדי כדורגל בווארים מבוסמים, ובתמורה … המשך קריאת הפוסט כרוב כבוש
לקוח וזונה מסיימים לשכב. הלקוח מתלבש בזמן שהזונה מעשנת סיגריה ליד החלון. לקוח: היה טוב, אה? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: כמה אמרנו שזה, ארבע מאות? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: (שולף את הארנק, מוציא את הכסף ושם על השולחן) לשים לך את זה פה? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: שמתי את זה מתחת לגיליון … המשך קריאת הפוסט חשבונית מס
esse est percipi אדם הולך ברחוב. לא אדם אחד הוא, בעצם, אלא קליידוסקופ מלא בזכוכית שנשתברה, וכל רסיס מעוות קצת את מי שהוא בעיני הסובבים אותו. יביט בו נהג האוטובוס החולף ויקלוט בדיוק את המכיתה בה הבטן נצבטת לכדי בטנונית, חישוק הולה הופ של שומן שעובר מצד לצד עם כל פסיעה; תעבור מולו מטפלת פיליפינית … המשך קריאת הפוסט מכיתות
היא שואלת אותך על ספר אהוב מהילדות, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה על השלשלאות שכופתות אותך בדיוק כפי שכפתו את גוליבר בספר שהיה לך כשהיית בן 10 או 12. בעוד שהאיור זכור לך בבירור, כאילו שהשנים לא הדהו את הזיכרון ולא הוסיפו או גרעו קו מפה או משם, או שרטטו בשחור לבן איור … המשך קריאת הפוסט שלשלאות
חוץ. אזור תעשייה שומם. שני טירונים שומרים על עץ. השניים שותקים במשך מספר שניות, ואז: ולדי: מתי הוא אמר שהוא יבוא? ישראל: מי? ולדי: המפקד. ישראל: איזה מהם? ולדי: הגבוה. ישראל: כולם גבוהים. ולדי: נו, הכי גבוה. ישראל: אלי? ולדי: כן, אלי... נראה לי. איך הוא נראה? ישראל: מי, אלי? ולדי: נו, אז מי? ישראל: … המשך קריאת הפוסט השומרים
זה היה ב-1998, כמה שבועות לפני הגיוס. טיילתי לבדי בקמדן מרקט בלונדון, כשלפתע שמעתי את זה. הסתכלתי סביבי לראות אם עוד מישהו נלכד בכישוף, אבל כולם המשיכו בשלהם, מאזנים בידיהם שקיות כמו לוליין על חבל. נכנסתי לאחת הסמטאות הצדדיות בשוק, הולך בעקבות צלילי הגיטרה של טום ולריין כמו דמות בסרט מצויר שנמשכת באפה אחר ריח … המשך קריאת הפוסט החולצה של סיד וישס
להלן מבחר קטעים מתוך הספר שלעולם לא יראה אור (וטוב שכך), "והגבר הזה הוא אני". הפוסט יתעדכן מדי פעם עם קטעים חדשים (או שלא). *** לפעמים אני מחכה לריבועים שיחזרו מניח להם במיטה שקית במבה גדולה למקרה שיהיו רעבים ואני אשן בבוקר כשאני קם נשארים רק פירורים אבל אין שום זכר לריבועים. *** אמא של … המשך קריאת הפוסט והגבר הזה הוא אני
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 