השכן שנכנס לדירה האפלולית נאלץ לכסות את אפו בקצה חולצתו. ריח חריף של זיקנה עמד באוויר, כאילו האוויר דוחס בין פרודותיו זיכרונות ילדות רחוקים. התריסים היו מוגפים כמעט לגמרי, רק קרני אור עקשניות במיוחד הצליחו לעמעם מעט את העלטה. השכן צעק בשמו של מנדלבאום ["מר מנדלבאום! מר מנדלבאום!"], אך קולו נבלע בתוך הסמיכות המעיקה ובתוך … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (9)

אני תמיד ידעתי שצביקה משקר. איך? כי הוא תמיד היה שקרן, מאז שהיה ילד כאפות, זה למה. אני זוכר שלמדנו ביחד ביסודי ויום אחד, כשהיינו בכיתה ב', הוא נכנס לכיתה עם חזה כזה מנופח מגאווה ואמר: "דפקתי מכות לרפי בלולו". עכשיו תבין, רפי בלולו, שלמד בכיתה המקבילה, היו לו כתפיים כל כך רחבות שכדי לעבור … המשך קריאת הפוסט כוח צביקה – הסיפור האמיתי

מנדלבאום: תגיד, אתה עובד פה? איש: אני אובד פה. מנלדבאום: אה, מעולה, אז תוכל להגיד לי איפה… איש: אמרתי שאני אובד פה. ב-א'. מכיר? מנדלבאום: מה? איש: אובד דרך. אובד עשתונות. אובד עליו הכלח. או-בד, ב-א', מכיר, או שהעברית שלך דלה מדי? מנדלבאום: כן, אובד ב-א' אני מכיר… אז יש פה בכלל מישהו שעובד, ב-ע'? … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (8)

סוד הקיום נגלה למנדלבאום בחלום, אבל כשהתעורר בבוקר לא זכר אותו. תחושה של החמצה כססה בו, חומצית ורעילה. הוא התהלך עצבני בדירתו וניסה לשחזר את הסוד, אך ללא הועיל. אם רק אזכר בסוד הקיום, אמר לעצמו בכעס, חיי ישתנו לבלי הכר. הוא אימץ את מוחו אבל הדבר היחיד שהצליח לחשוב עליו היה נקודת החן החדשה … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (7)

[כינוס ועדת פרס נובל לספרות] גוטפריד: חברים, נותרו לנו שעות ספורות להחליט ואנחנו לא מתקדמים לשום מקום. אריקה: אם רק הייתם מקשיבים לי ומעניקים את הפרס למורקמי. הוא מפליא לשזור היפר-ריאליזם אל תוך מציאות מסויטת שהיא… יורגן: עוד קשקוש יפני... אריקה: אז אולי בחירה במשורר כמו אדוניס, שמולדתו נקרעת במלחמת אזרחים איומה. יורגן: תצטטי לי … המשך קריאת הפוסט פרס נובל לספרות

לפעמים מנדלבאום הולך לספרייה העירונית רק בשביל להריח ספרים ישנים ולהעלות זיכרונות. הוא שולף עותק צהוב מיושן ופותח אותו בעמוד אקראי. רגע לפני שהוא  מקרב אליו את אפו הוא עוצם את הנשימה לכמה שניות, מנקה את ראשו ממחשבות ורק אז לוקח שאיפה עמוקה, אפו נוגע לא נוגע בדפים המתפוררים. לפני מספר ימים הוא הריח את … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (6)

לאחר שזוג הורים העניק לבנם את השם המחייב אלאור, על שם החייל היורה מחברון, היה זה עניין של זמן עד שיגיע תורו של שמעון פרס. הורים טריים מהיישוב גינותיים בשרון העניקו לבנם הבכור את שמו של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. "לפי הגזים שיש לו, הוא בהחלט הקים כור אטומי", סיפרו בגאווה זכה בפרס: האהבה … המשך קריאת הפוסט תינוק בלתי נלאה

לפעמים מנדלבאום חושב, "בגלגול הקודם הייתי נאצי" [הוא רואה את עצמו יושב ליד שולחן במשרד ממשלתי. בתיק שמונח לצידו הוא מחזיק תפוח וספר. את התפוח הוא מתכוון לאכול בעוד שעה בדיוק, כשהרעב הקל של השעה אחת עשרה ידגדג בבטנו. את הספר, "הגנאולוגיה של הכלבים והחתולים", הוא יקרא בחשמלית בדרך הביתה. אריך, עמיתו לעבודה, שואל אותו … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (5)

ביום שבו מנדלבאום נולד, אמו צעקה "אני מתה!" ונשמתה אכן עלתה השמימה. תחילה היא צפתה בעצמה שוכבת על הסדינים המהוהים של מיטת בית החולים, רגליה פשוקות בעוד אחות מיילדת פוקדת עליה בתקיפות ללדת מתוכה את מנדלבאום [האחות לא השתמשה בשם המפורש, שכן לא ידעה שהוא עתיד להיקרא דווקא כך. היא פשוט ציוותה "תוציאי אותו עכשיו!", … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (4)

במשך שנים רבות שנאתי להסתפר. נדמה לי שהייתה זו תקופת השירות הסדיר שיצרה את ההתניה הפבלובית בין תספורת ומועקה נפשית. במוצאי שבת, אחת לכמה שבועות, הייתה אמי עוברת על ראשי עם מכונת תספורת במרפסת השירות, ואני ידעתי כי בעוד שעות מספר אצא לכיוון הבסיס למשך עשרה ימים לפחות, במהלכם אשן על טנקים או אבקש מפלסטינים … המשך קריאת הפוסט העיר המדומיינת שלי