שפיץ פְּלָיֶר – מונודרמה קצרה

הגשם ניתך בקול רם. אדם נכנס משמאל במה עם ארגז כלים גדול. הוא לחוץ. הגשם חודר לבית והוא חייב לתקן את החלון. הוא מוציא את הכלים בזה אחר זה ומנסה לתקן, אבל אין לו באמת מושג מה לעשות. הגשם שברקע נחלש. אדם: [פונה לקהל] זה לא הארגז שלי. הוא של אבא שלי. אבא שלי הוא… … המשך קריאת הפוסט שפיץ פְּלָיֶר – מונודרמה קצרה

דרישת שלום מהסנטוריום (או: יומן קורונה)

גיטל היקרה שלום, אני כותב לך ממיטת חוליי בסנטוריום שעל פסגת הכרמל. זהו יומי הרביעי במקום, אם כי נדמה שחלפו חיים שלמים מאז אושפזתי כאן. לעתים ניתן לשמוע את צפירת האניות בנמל ואת קריאות העגלונים המובילים חבילות שהגיעו מאמריקע.  האחות בדיוק סיימה לפנות את כלי ארוחת הערב. כבכל יום, התפריט כולל צנים יבש, ביצה קשה … המשך קריאת הפוסט דרישת שלום מהסנטוריום (או: יומן קורונה)

זה רק אור הירח

הוא יצא עם הכלב לטיול הלילי הקבוע שלהם, וכשהרים באגביות את מבטו ראה את הירח נוֹגֵהַּ בעוצמה, כאילו אומר למאורות המלאכותיים שתחתיו "לעולם אל תנסו להאפיל עליי, ננסי אור שכמותכם. אני גרם שמיים בן מיליארדי שנים, תוצר של התנגשות אדירים ואתם, אתם ניסיון נואל להיאבק בחשכה שתטרוף אתכם חיים ותחנוק בהנאה את חוט הלהט שלכם … המשך קריאת הפוסט זה רק אור הירח

הגיגים #3

1. "המתאבד" של המחזאי הרוסי ניקולאי ארדמן נחשב, ובצדק, לאחד המחזות הסאטיריים הטובים ביותר אי פעם. הוא נכתב בשנת 1928, אחד עשר שנים אחרי המהפכה הבולשביקית. מסופר בו על סמיון סמיונוביץ', אדם פשוט שאינו מחובר למנגנוני המפלגה הסטליניסטית ולכן אינו מוצא עבודה. כשהוא מאיים כי יתאבד בשל מצבו הכלכלי, צצים לפתע נציגים של מגזרים שונים … המשך קריאת הפוסט הגיגים #3

הגיגים #2

התחושה שלי בימים האחרונים, עם פרסום הסיכויים הגדולים לחלות בקורונה, היא כשל צעיר אמריקאי שמחכה לצו הגיוס לווייטנאם. מדי בוקר אני צועד מטפורית אל תיבת הדואר שמחוץ לביתי ופותח אותה בלב הולם, לא לפני שהשתהיתי מולה מספר שניות והתפללתי חרישית שתהיה ריקה. שוב לא עלה מספרי בגורל. אני פולט אנחת רווחה וחוזר אל הבית בצעד … המשך קריאת הפוסט הגיגים #2

תחנה – תסכית

המחזאי הרולד פינטר סיפר פעם בראיון שלפעמים כל מה שהוא צריך בשביל להתחיל לכתוב מחזה הוא תמונה או משפט. כך, למשל, נולד המחזה The Homecoming. בראשו של פינטר צץ המשפט What have you done with the scissors. הוא לא ידע מי אמר למי ולמה, אבל מבחינתו זה היה קצה חוט מספק שהוא יכול היה למשוך … המשך קריאת הפוסט תחנה – תסכית

צלופן

"אתה מבין", הוא אמר לי, "זה כמו הצלופן האדום הזה שהיינו שמים מול העיניים כשהיינו ילדים. אתה זוכר את זה?" הנהנתי לחיוב ולקחתי עוד לגימה מהבירה. למרות המוזיקה החזקה שנוגנה בבאר, יכולתי עדיין לשמוע את הזמזום הטורדני. "אתה פתאום רואה את העולם דרך פילטר, וכשאתה מוריד את הצלופן הכל נראה לך מוזר לכמה שניות. כאילו … המשך קריאת הפוסט צלופן

כיף

השנה: 2071. אלון גלציאנו מגיע להוציא את אביו הקשיש מבית האבות לטיול קצר. אלון: היי אבא. ליאור לא מגיב. אלון: אבא... אתה שומע אותי? ליאור: מה? אלון: אמרתי שלום. ליאור: כן. אלון: איך היה לך היום? ליאור: מה? אלון: שאלתי איך היה לך היום. ליאור: היה... אלון: היה... ליאור: כיף. אלון: כיף? זה הכל? ליאור: … המשך קריאת הפוסט כיף