מנדלבאום (11)

והייתה את הפעם ההיא שבה שכח לשטוף את פניו בטרם יצא מהבית. דווקא את הפעולה שהיה עושה בצורה המוכנית ביותר, מבלי לתת עליה כלל את הדעת (את צחצוח שיניו והתזת דאודורנט תחת בתי השחי, שתי פעולות שנכללות לכאורה תחת אותה קבוצה של פעולות בוקר מוכניות, היה מוודא באמצעות הרחת הבל פיו ושני בתי השחי [חמש … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (11)

מנדלבאום (הצעקה)

מנדלבאום התעורר עם תחושת מחנק בגרונו. הוא חש צורך דחוף לזעוק, אבל משהו בתוכו מנע ממנו את הצעקה. הוא התיישב במיטה והביט בסביבתו הקרובה: בכפות רגליו, ששערות בודדות עיטרו אותן בחוסר סדר, כאילו מישהו השליך באקראי חופן זרעים על גבעה קירחת; בנעלי הבית המרופטות, שאניצי ספוג צהוב השתרבבו מתוכן; וברצפה מרובבת הכתמים הדביקים. הוא המתין … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (הצעקה)

מנדלבאום (9)

השכן שנכנס לדירה האפלולית נאלץ לכסות את אפו בקצה חולצתו. ריח חריף של זיקנה עמד באוויר, כאילו האוויר דוחס בין פרודותיו זיכרונות ילדות רחוקים. התריסים היו מוגפים כמעט לגמרי, רק קרני אור עקשניות במיוחד הצליחו לעמעם מעט את העלטה. השכן צעק בשמו של מנדלבאום ["מר מנדלבאום! מר מנדלבאום!"], אך קולו נבלע בתוך הסמיכות המעיקה ובתוך … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (9)

מנדלבאום (8)

מנדלבאום: תגיד, אתה עובד פה? איש: אני אובד פה. מנלדבאום: אה, מעולה, אז תוכל להגיד לי איפה… איש: אמרתי שאני אובד פה. ב-א'. מכיר? מנדלבאום: מה? איש: אובד דרך. אובד עשתונות. אובד עליו הכלח. או-בד, ב-א', מכיר, או שהעברית שלך דלה מדי? מנדלבאום: כן, אובד ב-א' אני מכיר… אז יש פה בכלל מישהו שעובד, ב-ע'? … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (8)

מנדלבאום (7)

סוד הקיום נגלה למנדלבאום בחלום, אבל כשהתעורר בבוקר לא זכר אותו. תחושה של החמצה כססה בו, חומצית ורעילה. הוא התהלך עצבני בדירתו וניסה לשחזר את הסוד, אך ללא הועיל. אם רק אזכר בסוד הקיום, אמר לעצמו בכעס, חיי ישתנו לבלי הכר. הוא אימץ את מוחו אבל הדבר היחיד שהצליח לחשוב עליו היה נקודת החן החדשה … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (7)

מנדלבאום (6)

לפעמים מנדלבאום הולך לספרייה העירונית רק בשביל להריח ספרים ישנים ולהעלות זיכרונות. הוא שולף עותק צהוב מיושן ופותח אותו בעמוד אקראי. רגע לפני שהוא  מקרב אליו את אפו הוא עוצם את הנשימה לכמה שניות, מנקה את ראשו ממחשבות ורק אז לוקח שאיפה עמוקה, אפו נוגע לא נוגע בדפים המתפוררים. לפני מספר ימים הוא הריח את … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (6)

מנדלבאום (5)

לפעמים מנדלבאום חושב, "בגלגול הקודם הייתי נאצי" [הוא רואה את עצמו יושב ליד שולחן במשרד ממשלתי. בתיק שמונח לצידו הוא מחזיק תפוח וספר. את התפוח הוא מתכוון לאכול בעוד שעה בדיוק, כשהרעב הקל של השעה אחת עשרה ידגדג בבטנו. את הספר, "הגנאולוגיה של הכלבים והחתולים", הוא יקרא בחשמלית בדרך הביתה. אריך, עמיתו לעבודה, שואל אותו … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (5)

מנדלבאום (4)

ביום שבו מנדלבאום נולד, אמו צעקה "אני מתה!" ונשמתה אכן עלתה השמימה. תחילה היא צפתה בעצמה שוכבת על הסדינים המהוהים של מיטת בית החולים, רגליה פשוקות בעוד אחות מיילדת פוקדת עליה בתקיפות ללדת מתוכה את מנדלבאום [האחות לא השתמשה בשם המפורש, שכן לא ידעה שהוא עתיד להיקרא דווקא כך. היא פשוט ציוותה "תוציאי אותו עכשיו!", … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (4)

מנדלבאום (3)

כשהיה טירון בצבא, מנדלבאום נשלח לשמור על מאגר התחמושת, הבונקר בלשון החיילים. באחד הפטרולים עיניו נעצמו מאליהן והוא ירד סהרורי מהכביש ההיקפי עד שחש יד נוגעת בכתפו. הוא קפץ בבהלה והסתובב לאחור כשהוא מכוון קדימה את הרובה. "יש עליך אש?" שאל אותו החייל שעמד מולו. לבו של מנדלבאום הלם בחוזקה. הוא חשש שהחייל יספר למפקדים … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (3)

מנדלבאום (2)

באחת מהפסקות החשמל התכופות שפקדו את בית האבות, נזכר מנדלבאום כיצד היה נוהג להתחבא בתוך שקעי החשמל כשהיה קטן. לא משנה כמה פעמים נענש על כך, הוא לא הצליח לחרוג ממנהגו. החושך, הקרירות, תחושת הסכנה, כל אלו משכו אותו פעם אחר פעם. הוא היה מצטנף בפנים כעובר ומביט החוצה, אל תוך החדר. פעם ראה את … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (2)