חוץ. מגרש מסדרים צה״לי – יום סמל מחלקה קשוח, לעיניו משקפי שמש, סוקר את הטירונים העומדים לפניו. במשך כל הסצנה הוא צועק. גם החיילים צועקים. הכל מתנהל בצעקות. סמל: אתם חבורה של טירונים פעורים, לא ככה? (שהייה) שאלתי, לא ככה? חיילים: כן, המפקד! סמל: אני לא שומע! חיילים: (יותר חזק) כן, המפקד!!! סמל: אתם יודעים … המשך קריאת הפוסט חר״ע

פנים. בנק המטרות - יום אנחנו בעמדתו של הפקיד שמואל טנצר. כבן 50, פניו עגלגלות וחביבות, שיערו מקריח מקדימה, מרכיב משקפיים. מולו יושב הרמטכ״ל, רא״ל אייל זמיר. טנצר: כן, מר זמיר, במה אני יכול לעזור לך? זמיר: הרמטכ״ל. טנצר: סליחה? זמיר: אתה יכול פשוט לקרוא לי הרמטכ״ל. טנצר: בטח, סליחה, הרמטכ״ל. איך אני יכול לעזור? … המשך קריאת הפוסט משיכת יתר

יש לסופר הארגנטיני חוליו קורטאסר סיפור קצר בשם ״בית תפוס״. הוא מתאר בו אח ואחות שנותרים לגור לבד בבית גדול, ליתר דיוק חוילה עם שדות ועובדים שהם נוכחים נפקדים. את ימיהם הם מעבירים בניקיון, בקריאה בספרים בצרפתית (האח) ובסריגה (האחות). אלא שיום אחד האח שומע קולות מוזרים מאחד החדרים. מבוהל, הוא נועל את הפרוזדור שמחלק … המשך קריאת הפוסט ממ״ד תפוס

בזמנים של מלחמה, התיאטרון הרפאטוארי לא יכול להמשיך רק עם הצגות קלילות ומבדרות.

שיבושי ה-GPS בצפון גורמים לגוגל לחשוב שאנחנו בלבנון או בירדן, והוא מתאים את הפרסומות ביוטיוב ובמנוע החיפוש בהתאם. לאחרונה, אפילו ווייז התחילה לדבר בערבית. קיבלתי את המצב במשיכת כתף, עד שיום אחד שמתי לב שאני לא מבין מה הילדים אומרים אחד לשני. ״סליחה?״, פניתי אליהם בתמיהה. ״יכול להיות שאתם מדברים ביניכם ב… ב… ערבית?״ ״نعم … המשך קריאת הפוסט שיבושים

לקוח במסעדה יושב לבדו לשולחן. הוא מביט סביבו חסר סבלנות. לפתע הוא צד בעינו את אחד המלצרים. הלקוח מסמן לו בידו. המלצר ניגש אליו. מלצר: כן, אדוני. לקוח: אני מחכה למנה שלי כבר המון זמן. מלצר: קודם כל אני מתנצל. אני כבר בודק מדוע היא מתעכבת. אם תוכל רק להזכיר לי בבקשה מה הזמנת. לקוח: … המשך קריאת הפוסט נקמה