מחזה

החקירה – תסכית קצר

.התסכית "החקירה" נכתב במסגרת פסטיבל תמונע 2020, בשיתוף פעולה עם כאן הסכתים

וזה הטקסט של התסכית:

קול זמזם נשמע.

חוקר: (במערכת הקשר הפנימית) איציק, תכניס אותו בבקשה.

קול זמזם נשמע כשדלת כבדה נפתחת ונסגרת. נשמעים קולות הליכה. כיסא מוזז ממקומו. אדם אחד מתיישב והשני יוצא מהחדר. הדלת הכבדה נסגרת. פחית קולה נפתחת.

חוקר: רותם חיון?

שתיקה.

חוקר: השם שלך זה רותם חיון?

שתיקה.

חוקר: סליחה, אתה צודק, הייתי צריך להציג את עצמי קודם: שמי אלברט מְנָחֵמוֹב, אני חוקר פה ביחידה. הבנתי שאתה מסרב לשתף פעולה.

שתיקה.

חוקר: בסך הכל שאלתי איך קוראים לך, זה נימוס בסיסי.

שתיקה.

חוקר: הבנתי. (קורא במערכת הקשר) איציק, קח אותו חזרה לבידוד לשלו…

נחקר: קוראים לי רותם חיון.

חוקר: שלום רותם, נעים מאוד. מספר תעודת הזהות שלך הוא 337785923?

נחקר: אני לא זוכר בעל פה.

חוקר: תקשיב, אני מכיר את החוקרים שדיברו איתך לפניי. אצלם זה שחור או לבן, להיות או לא להיות. אם תמשיך עם המשחקים אני אלך והם יחזרו, אתה מבין? (שהייה) אז מספר תעודת הזהות שלך הוא שלוש…

נחקר: מה שאמרת קודם. זה המספר.

חוקר: יופי, אנחנו מתקדמים.

נחקר: אני רוצה לראות עורך דין. אני פה כבר שבוע ולא נתתם לי לראות עורך דין.

חוקר: אתה לא נמצא פה שבוע.

נחקר: מה?

חוקר: אתה פה כבר חודשיים וחצי.

נחקר: לא, אין מצב… זה לא…

חוקר: הגעת בשני במרץ והיום זה השנים עשר במאי.

נחקר: אני מכיר את השיטות שלכם. אתה מנסה לשחק לי בראש. זה לא יעבוד לך.

חוקר: הנה, אני פותח Ynet. ל-Ynet אתה מאמין, נכון? בבקשה, שנים עשר לחמישי, 2021. הכותרת הראשית: בית המשפט אישר להאריך את מצב החירום בתשעים יום. זאת הפעם ה-15 מאז פרוץ המגיפה שהממשלה מטילה סגר… להמשיך? 

נחקר: (שהייה) תשחרר אותי מפה!

חוקר: זה יכול לקרות עכשיו. הכל תלוי בך. (פותח לו את האזיקים) בוא אני אשחרר אותך מזה… אתה רק צריך לחתום. (מוציא מסמך מהמגירה)

נחקר: מה זה?

חוקר: מסמך ויתור. על המקצוע שלך. 

נחקר: כל מה שעשיתם לי פה זה רק בגלל שאתם רוצים שאני אפסיק להיות שחקן?

חוקר: לא. אתה חותם לי שאתה רוצה להפסיק להיות שחקן.

נחקר: אבל להיות שחקן זה לא רק "מקצוע". זה חלק ממי שאני. אני לא יודע לעשות משהו אחר.

חוקר: ובדיוק בשביל זה אנחנו פה! ברגע שאתה מוותר על כל ההצגות האלה שלך, המדינה מסדרת לך מקצוע חדש. תהיה לך דיפלומה ביד, משכורת קבועה, תהיה בן אדם!

נחקר: ללכת לעבוד באיזה משרד או מפעל, זה מה שאתה רוצה?

חוקר: אנשים בגילך הולכים לעבוד בפריפריה, מטפלים בזקנים, קוטפים גויאבות בשמש.

נחקר: אז מה קורה אם אני מסרב לחתום?

חוקר: יש נהלים.

נחקר: עינויים.

חוקר: נהלים.

נחקר: תביא את המסמך.

שהייה. נשמעים קולות דפדוף.

נחקר: (משתומם) "על האזרח לעבור סדנת גמילה ממשחק"? אתם רוצים לעשות לי מה, כמו בסרט הזה, נו, איך קראו לו…

חוקר: התפוז המכני… אתה מבין מה הבעיה? הכניסו לך כל השנים לראש כל מיני דימויים. בחיים האמיתיים זה לא עובד ככה. הבחירה בידיים שלך.

(שתיקה) 

חוקר: רוצה לשתות? (מוזג משקה תוסס לכוס) תגיד רותם, יש לך חברה? (שהייה) אני יודע שהעתיד נראה עכשיו קודר, אבל דברים ישתפרו. זה תמיד משתפר בסוף. אתה תכיר מישהי, תתאהב, תרצה להקים משפחה. מה תגיד לה? שאין לך כסף לשלם עליה במסעדה כי המקצוע שלך לא חיוני? שאתם לא יכולים להקים בית? שהעדפת לוותר על עבודה טובה בשביל… מה בעצם?

נחקר: (פותח את העט. קולט משהו במהלך הקריאה) שנייה רגע… כתוב פה… אתם… אתם עוקבים אחריי למשך שארית חיי ורשאים להפעיל "אמצעים מיוחדים" על מנת לוודא שאני לא עוסק בפעילות אמנותית?

חוקר: אנחנו לא אוהבים להחביא דברים בין השורות.

נחקר: תן לי להבין. נניח שאני יוצא עם הבחורה הזאת למסעדה ואני משלם עליה במיטב כספי שהרווחתי בעבודה המשרדית הנוחה שלך. ונגיד שאז אני מדקלם לה כמה שורות מרומיאו ויוליה, נגיד "הי! איזה אור בוהק שם בחלון? זה המזרח, ויוליה היא השמש". מה יקרה? יבוא אליי מישהו מאחורי הגב ויתקע לי כדור בעורף? ככה, מול העיניים שלה בזמן שהיא אוכלת פסטה ברוטב פומודורו? בום! (צוחק)

חוקר: זה מצחיק אותך? איציק, קח את האפס הזה מפה ותכניס אותו בחזרה לבידוד 

נחקר: (קורע דפים) 'לעולם לא אהפוך לקרנף, לעולם לא! לא אוכל להשתנות עוד. חוקר: מה אתה עושה? (נפתחת הדלת. נכנס איציק) 

נחקר: 'אינני יכול להסתכל על עצמי עוד. כמה אני מכוער! אוי לו לאדם המבקש לשמור על מקוריותו!' (קופץ על הכיסא)

חוקר: רד מהכיסא מיד! (נשמעים קולות מאבק וגרירה)

נחקר: (ממשיך למרות הכל) 'טינופת. אין לי הגדרה טובה יותר כשאני חושבת על בוגדנותך'.

חוקר: תוריד אותו משם!

נחקר: 'באת אלי, אתה, אויבי, באת אלי?. אבל בכל זאת טוב שבאת, מעל ליבי יוקל מעט הנטל כשאגנה אותך, וכשתקשיב תסבול'.

קולות המאבק נמשכים. אגרופים מוטחים. קללות. צעקות. כאב. 

חוקר: פגשתי מאות כמוך. מה מאות? אלפים. פה הם היו גיבורים גדולים, אבל כשהם יצאו הם הבינו שאף אחד לא מחכה לתרבות שלהם. וזה מה ששבר אותם. לא הצינוק. לא המכות. חוסר הרלוונטיות. אל תדאג, אתה עוד תגיע לשם. מילה שלי. כשאתה מסיים איתו תביא לי את הבא בתור.

הדלת נסגרת.

שהייה.

חוקר: (מחייג בטלפון) היי מותק, איך את? בסדר… אני אגיע מאוחר היום… גם היום… מישהו צריך לעשות  את זה, לא?… היי היי היי היי… 'הי! איזה אור בוהק שם בחלון? זה המזרח, ואת השמש.' יפה, נכון? (הפעם בקצב רגיל אך בטון יותר דרמטי) 'הי! איזה אור בוהק שם בחלון? זה המזרח – ואת השמש.' (בטון חרישי ומאופק) הי! איזה אור בוהק שם בחלון? זה המזרח… כן… ו… (קולו רועד, על סף השתנקות) את… (שהייה) את בוכה? (הדלת נפתחת) אני חייב לסיים. ביי. (מנתק את הטלפון. מכחכח בגרון) תכניס אותו (הדלת הכבדה נסגרת בטריקה).

סוף תסכית.

הציטוטים בתסכית לקוחים מתוך:
ויליאם שייקספיר, "רומיאו ויוליה", תרגום: אלי ביז'אווי. הוצאת לוקוס
אוריפידס, "מדיאה", תרגום: אהרן שבתאי. הוצאת שוקן
אוג'ן יונסקו, "קרנפים", תרגום: חיה ומיכל אדם. הוצאת אור-עם

2 תגובות בנושא “החקירה – תסכית קצר

  1. אהלן, ישנה איזו בעיה, אני מניח, בהעברת עוצמת הקול מהרדיו למחשב, לכן לא ממש שמעתי טוב והגבהתי את עוצמת הקול למקסימום. מצטער..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s