לשכת ראש הממשלה. ביבי יושב לשולחן, מעיין במסמכים. לימינו ולשמאלו עומדים המזכיר הצבאי וראש הסגל. אל החדר נכנס בסערה אבנר נתניהו.
אבנר: אבא!
ביבי מרים את ראשו מהמסמכים.
ביבי: אברהם, זה לא זמן מתאים.
אבנר: עוד פעם אברהם?
(מזכיר הממשלה לוחש משהו באוזנו)
ביבי: אבנר, זה לא הזמן המתאים.
אבנר: אני חייב לדבר איתך עכשיו!
ביבי: אני באמצע דיון חשוב. כאשסיים פה אדאג ש…
אבנר: אין בעיה, אני אלך לדבר עם אמא.
ביבי: רגע, רגע, יהונתן… (מזכיר הממשלה לוחש שוב באוזנו) אבנר. לא צריך על כל דבר לרוץ ישר לאמא.
אבנר: אני אומר לך אבל שזה דחוף!
ביבי: (לראש הסגל ולמזכיר הצבאי) תנו לנו בבקשה שתי דקות (השניים מחליפים ביניהם מבטים).
מזכיר צבאי: אדוני ראש הממשלה, אני מזכיר לך את הדיון הדחוף בקבינט.
אבנר: הדיון יחכה.
ביבי: שמעת מה יהורם אמר? הדיון יחכה. (מזכיר הממשלה לוחש) אבנר, זה בדיוק מה שאמרתי.
(המזכיר הצבאי ומזכיר הממשלה יוצאים מהחדר)
אבנר: אבא, זאת טעות ענקית!
ביבי: התקיפה?
אבנר: החתונה!
ביבי: אני לא מבין.
אבנר: מה לא ברור?
ביבי: אתה מפחד שיקרה משהו בזמן החתונה? איתמר הבטיח לי שהמפגינים יורחקו בכל האמצעים הדרושים.
אבנר: זה לא זה.
ביבי: אז מה? טילים מתימן? יהיה לנו שם מרחב מוגן VIP לבני המשפחה, עם בופה, עיקריות וקינוחים פרווה. שאר האורחים יצטרכו להתחבא באיזו תעלת מים ישנה מתקופת הממלוכים. לא נורא.
אבנר: אני לא רוצה להתחתן!
ביבי: מה זאת אומרת לא רוצה להתחתן?
אבנר: מה לא ברור? אני לא רוצה להתחתן עם עמית.
ביבי: מי זאת עמית?
אבנר: הארוסה שלי.
ביבי: אני מבין.
אבנר: מה אתה מבין?
ביבי: אתה קצת חושש.
אבנר: אני לא חושש. אני פשוט לא רוצה להתחתן איתה.
ביבי: אלה דברים טבעיים, יהושע. כל חתן לפני החתונה שלו מתחיל לחשוב מחשבות כמו ״מה, עכשיו אני אהיה עם האישה הזאת לנצח?״, ״את הפרצוף הזה אני אצטרך לראות כל בוקר כשאני קם?״, ״כל זה בגלל סטוץ חד-פעמי בשירותים של המטוס?״.
אבנר: ידעתי שלא תבין.
ביבי: להפך, מתן, להפך. אני ועוד איך מבין.
אבנר: אם אתה באמת מבין, אז תתקוף היום באיראן.
ביבי: לא, זה לא…
אבנר: מה לא?
ביבי: לא כל כך פשוט.
אבנר: לא אתה אמרת שצריך למנוע שואה שנייה?
ביבי: בוודאי שצריך, אבל…
אבנר: ושהמשטר באיראן הוא כמו המשטר הנאצי?
ביבי: אמרתי, ובכל זאת…
אבנר: יופי. אז תתקוף באיראן. היום. מקסימום מחר.
ביבי: הקשב, עמית, יש עוד כל מיני שיקולים. אתה יודע, האמריקאים…
אבנר: אמא תמיד אמרה שאתה פחדן.
ביבי: זה לא נכון.
אבנר: שנרים טלפון ונשאל אותה?
ביבי: ממש אין צורך.
אבנר: אז תרים עכשיו את הטלפון האדום ותורה למטוסים לצאת לדרך.
ביבי: בוא ננהג בהיגיון.
אבנר: היגיון? אתה מדבר איתי על היגיון?
ביבי: ההיגיון גורם לנו לחשוב בצורה מפוכחת.
אבנר: אז ההיגיון שלי אומר שאם אני מודיע לעמית שהחתונה מבוטלת, היא מתפוצצת עליי בצורה כזאת שגם מאה מאבטחי שב״כ וחמישים כיפות ברזל לא יעזרו.
ביבי: ואתה חושב שתקיפה באיראן תעזור?
אבנר: ברור! יהיה לי תירוץ לדחות את החתונה.
ביבי: ומה אחר כך? המלחמה לא תימשך לנצח.
אבנר: אני סומך עליך שכן.
ביבי: רגע… אתה מקליט את השיחה?
אבנר: רציני אתה שואל אותי את זה?
ביבי: סליחה. היום אי אפשר לדעת.
אבנר: אני צריך רק עוד כמה חודשים, זה הכל. יש לי כבר את כל התכנית: בהתחלה אני אראה כל הזמן חדשות ולא נצפה יותר ביחד בסדרות בנטפליקס, בשלב השני אני אתחיל להירדם כל לילה על הספה, ובשלב השלישי…
ביבי: מה בשלב השלישי?
אבנר: אני לא יודע! התכנית עוד לא מושלמת, בגלל זה אני חייב עוד זמן!
ביבי: יהושפט, האמן לי כשאני אומר שאלה חרדות טבעיות של חתן צעיר.
אבנר: להאמין לך כמו בפעם ההיא שאמרת שדג הזהב שלנו התגייס לשייטת 13?
ביבי: הוא באמת התג…
אבנר: או כמו הפעם ההיא שחזרת מאוחר עם ריח של בושם ואמרת שהייתה לך ישיבת קבינט בסניף של אפריל קניון מלחה?
ביבי: מירי התעקשה שהיא רוצה לבדוק את החדש של ג'יבנשי!
אבנר: אבא, בבקשה, אני פונה ללב שלך. אני יודע שהוא איפשהו שם מאחורי המסתם והטריגליצרידים. כל החיים אמרו שאני הבן הנורמלי. ובאמת ניסיתי לרצות את כולם כל הזמן, עד ששכחתי שאני צריך גם לרצות את עצמי. כשאני מסתכל על עמית אני רואה את מי שאני אמור להיות איתה, ולא מי שאני רוצה להיות איתה. אני יודע שאתה מבין. בפעם הראשונה בחיים אני מבקש שתעשה משהו למעני. בשביל יאיר שרפת חצי מדינה על הרבה פחות מזה. אני מתחנן, אבא, תקוף באיראן.
(שהייה. אחרי כמה שניות ביבי מרים את השפופרת של הטלפון האדום)
ביבי: (לאבנר) אני עושה את זה כדי למנוע שואה שנייה.
אבנר: ברור, ברור.
ביבי: כי הם נאצים.
אבנר: הכי נאצים.
ביבי: נצח ישראל לא ישקר.
אבנר: מה שתגיד.
ביבי: מה ונגיד לאמא? היא מחכה למתנות ולקבבוני טלה.
אבנר: נבקש ממילצ׳ן לשלוח לה משהו יפה.
ביבי: עליך!
אבנר: עליי.
ביבי: (לטלפון) יש אישור.
אבנר: חולה עליך, אבא!
ביבי: אני גם אוהב אותך…
אבנר: אבנר.
ביבי: אבנר.
אבנר יוצא מהדלת. המזכיר הצבאי ומזכיר הממשלה נכנסים.
מזכיר הממשלה: בוא, יורדים למקלט.
ביבי: יהיו קבבוני טלה?
מזכיר הממשלה: מה אתה חושב?
השלושה יוצאים מרוצים מהחדר. אזעקות מתחילות להישמע. הסוף.
פורסם לראשונה בפייסבוק שעות ספורות לפני התקיפה באיראן
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
הדמיון הפעם עולה על המציאות.
סאטירה נהדרתאבל העובדה שהיא פורסמה *לפני* התקיפה מאיראן הופכת אותה למוזרה מדי…