אם למדינות היה טינדר. ישראל: ערה? איראן: מה? ישראל: שאלתי אם את ערה. איראן: בפעם האחרונה שבדקתי, אנחנו לא ב-2004. ישראל: מה הקשר? איראן: זאת דרך ממש מיושנת לפנות למישהי. ישראל: כזאת אני, אולד סקול. איראן: מצחיק. ישראל: אני חשה עוינות מסוימת. איראן: וואלה. ישראל: וואלה. איראן: את יכולה לחשוב על סיבה? ישראל: המממ... אולי … המשך קריאת הפוסט חפוז בין-מדינתי

אישה מקבלת שיחת טלפון ממספר חסוי.אישה: הלו?נציג: שלום, אני מדבר עם ימית?אישה: כן.נציג: היי, מדבר יניר מפיקוד העורף.אישה: אה… היי, יניר.נציג: מה שלומך בימים אלה?אישה: אני… אתה יודע… לא קל… כמו כולם…נציג: ברור, ברור.אישה: אבל יפה מצידך שאתה מתקשר לשאול… מה, ככה אתם מתקשרים לכולם?נציג: רק ללקוחות החשובים באמת.אישה: (צוחקת) מצחיק…נציג: אני לא צוחק. יש … המשך קריאת הפוסט יירוט פרימיום

חדר חקירות משטרתי. חוקר עומד מעל אישה צעירה לבושה חיג׳אב. חוקר: אני אשאל שוב: עשית פו או לא עשית פו? הנחקרת שותקת. חוקר: אני אפילו לא חייב שתעני לי. רואים לבד בווידיאו שאת עושה פו. אחרת איך היית מכבה את הנרות? זה לא המזגן כיבה. אני מכיר את המזגן בקניון הזה. בקושי מרגישים אותו. (שהייה) … המשך קריאת הפוסט הנרות הללו

פנים. לשכת ראש הממשלה – יום בנימין נתניהו יושב לשולחן, חותם על מסמכים. לפתע נשמעת דפיקה בדלת. הוא מרים את ראשו מהניירות. הדפיקות ממשיכות להישמע. הוא קם ופותח את הדלת. בפתח עומד שליח צעיר. הוא מחזיק בידיו מכשיר אלקטרוני שבעזרתו הוא מחתים לקוחות. מאחוריו קופסה גדולה. שליח: ראש הממשלה? ביבי: כן. שליח: יש פה משלוח … המשך קריאת הפוסט אין להחזיר לשולח

אתם באמת מאמינים לילדים האלה? אתם לא יודעים שאצלם זה הכל הצגה? כלומר, לא הצגה כזאת שהילדים שלכם מעלים, על זחל רעב או אריה שאוהב תות או אנא עארף. אצלם זאת הצגה שמראה כאילו הם גם כמונו כדי שנרחם עליהם, אבל אל תקנו את זה כמו האנטישמים האלה בחו״ל. אצלם זה שירים כמו ״בילאדי בילאדי״ … המשך קריאת הפוסט ההצגה חייבת להיגמר

פנים. חדר האחיות בקופת חולים – יום גבר כבן 30 נכנס לחדר האחות. אחות: כן, בבקשה. הגבר מתיישב על הכיסא מולה. אחות: כרטיס. הגבר מגיש לה את כרטיס קופת החולים שלו. אחות: עומר... אתה פה לחיסון? גבר: עומאר. אחות: עומאר, סליחה. אתה פה לחיסול? גבר: כן... אמרת חיסון או חיסול? האחות קמה ממקומה וניגשת להוציא … המשך קריאת הפוסט מבצע חיסול

היה לאלון ערב שורשים בבית הספר, ורגע לפני גילינו שצריך להביא חפץ שעבר במשפחה מדור לדור, ומכיוון שהדבר היחיד שההורים שלנו הביאו לארץ זה שמיכות פוך עם נוצות אווז אמיתיות וריח של נפטלין ושחין, תמי הוציאה אסימון של טלפון ציבורי והציעה שנספר שמדובר במטבע מזל שעובר במשפחה, וכבר בניתי סיפור לפיו סבא של אלון החביא … המשך קריאת הפוסט ערב שורשים