פאקט השבת של שרהל׳ה

פנים. מכולת – יום

שרה נתניהו, מאחוריה שני מאבטחים, ניגשת למוכר בדלפק.

שרה: שלום.

מוכר: (מופתע) היי, את לא…?

שרה: (בקול מתיילד לכל אורך הקטע) אני רוצה לקנות סיגריות.

מוכר: בטח, בטח, גבירתי…

שרה: (מצחקקת באופן מעושה) חחחח איזה מצחיק אתה, מה גבירתי? זה לאבא שלי.

מוכר: איזה סיגריות תרצי?

שרה: הוא רוצה… נו, איך קוראים לזה… מלבולו אדום.

מוכר: מרלבורו אדום.

שרה: כן, מלבולו אדום.

מוכר: כמה?

שרה: (שולפת שטר של 20 שקלים) יש לי כזה.

מוכר: קופסה אחת עולה 39.

שרה: וזה לא מספיק? עוד לא למדתי חשבון. אני רק בגן חובה.

מוכר: לא משנה, עליי. כמה תרצי?

שרה: אפשר עשרים?

מוכר: אה… חשבתי את רוצה אחת, שתיים.

שרה עושה עצמה בוכה באופן ילדותי ומוגזם.

מוכר: שששששש… בסדר, בסדר… קחי עשר. על חשבוני.

שרה: (עדיין בוכה) אבוש יכעס עליי כי הבטחתי לו עשרים חבילות. והוא יצעק עליי וירביץ לי עם הנעל הכבדה שלו וזה יעשה לי סימן כחול ואני אצטרך להגיד לגננת שנפלתי במדרגות אפילו שאין לנו מדרגות בבית או בבניין או בדרך לגן…

מוכר: אוקיי, עשרים חבילות. הנה.

המוכר מתכופף מתחת לדלפק ושולף משם שני פאקטים.

שרה: (מפסיקה לבכות באופן פתאומי מדי) אתה ככה מאמין לכל ילדה?

מוכר: מה?

שרה: כל ילדה חמודה שנכנסת לך למכולת ומבקשת סיגריות מקבלת שני פאקטים?

מוכר: אבל את לא באמת…

שרה: (חוזרת לבכות) אמא עוד פעם תצעק עליי שאני ילדה רעה ושקרנית ואף אחד לא ירצה להתחתן איתי.

מוכר: בסדר, בסדר, את ילדה.

שרה: (הבכי שוב נפסק באחת) אתה לא רוצה לבקש ממני תעודת זהות?

מוכר: אבל לילדים אין… (עוצר בעצמו) אפשר לראות תעודת זהות?

שרה: בטח!

שרה שולפת מכיסה כרטיס עשוי קרטון ועליו איור ילדותי מאוד של ילדה, שני הורים, בית ושמש.

מוכר: ואוו, איזה יופי…

שרה: זה אני ציירתי.

מוכר: לא נכון! זה נראה ממש של מבוגרים.

שרה: תודה. אני רק בת חמש.

מוכר: בחיים לא הייתי מנחש… בגלל שאת כל כך בוגרת, הכוונה.

שרה: אני חייבת ללכת לפני שההורים שלי יתחילו לדאוג.

מוכר: בטח, רוצי. שלא יכעסו עלייך.

שרה: אתה ממש נחמד. לא כמו הגדולים האחרים שרק צועקים עליי ועושים לי לבכות ולהתעצבן.

המוכר מושך בכתפיו. שרה לוקחת את שני הפאקטים ויוצאת, שני המאבטחים אחריה. לקוחה מגיעה לדלפק.

לקוחה: תגיד, זו לא הייתה…?

מוכר: הילדים של היום, תאמיני לי… מתבגרים נורא מהר. נורא.