מבצע חיסול

פנים. חדר האחיות בקופת חולים – יום

גבר כבן 30 נכנס לחדר האחות.

אחות: כן, בבקשה.

הגבר מתיישב על הכיסא מולה.

אחות: כרטיס.

הגבר מגיש לה את כרטיס קופת החולים שלו.

אחות: עומר… אתה פה לחיסון?

גבר: עומאר.

אחות: עומאר, סליחה. אתה פה לחיסול?

גבר: כן… אמרת חיסון או חיסול?

האחות קמה ממקומה וניגשת להוציא מזרק מהמקרר.

אחות: אלרגיות יש?

גבר: לא שידוע לי.

אחות: זה כן או לא?

גבר: לא, לא.

אחות: כי לא נרצה שתמות דווקא מאלרגיה. זה לא נעים.

גבר: סליחה, אני לא מבין… בסך הכל באתי לחיסון שפעת. שלחתם לי סמס.

אחות: ברור…

גבר: קבעתי תור דרך האפליקציה.

אחות: צדיק בסדום. רוב האנשים באים בלי לקבוע, שלא לדבר על לדפוק בדלת.

גבר: אין תרבות במדינה הזאת.

אחות: אם הם שומעים שמחסלים פה מישהו, הם לא רואים בעיניים. באים אפילו מקופות אחרות.

גבר: סליחה, אולי אני לא שומע טוב, אבל את כל הזמן אומרת חיסול ולא חיסון.

אחות: כן, זה נשמע יותר טוב.

גבר: חיסול נשמע יותר טוב מחיסון?

אחות: חיסול נשמע יותר טוב מהוצאה להורג, אתה לא חושב?

גבר: מה?

אחות: או מגזר דין מוות.

גבר: טוב, אני אוותר על החיסון היום.

הוא קם וניגש לדלת, אבל היא נעולה. הוא מנסה לפתוח אותה בכוח, אך היא עומדת במריה.

גבר: תפתחי בבקשה את הדלת.

אחות: אני מצטערת, אלה הנהלים. במיוחד אחרי הפעמים הקודמות.

גבר: תפתחי לי את הדלת!

אחות: תאמין לי, זה לטובתך. אנשים סקרנים מתפרצים לראות את החיסול, לא נותנים שום פרטיות. הם אפילו מסיטים את הווילון!

גבר: גברת, אני לא אבקש עוד פעם. תפתחי את הדלת!!!

אחות: זו רק זריקה קטנה. לא תרגיש כלום.

גבר: לא עשיתי כלום!

אחות: נו, אבל חיסול עושים לפני שאתה עושה משהו, לא אחרי.

גבר: (צועק) הצילו!!! שמישהו יפתח את הדלת!!!

אחות: חבל שאתם סתם מתרגז. זה לא בריא.

הגבר פותח באמוק את המגרות עם הציוד הרפואי ומוצא שם מחט. הוא מחזיק אותה מולו ככלי נשק.

גבר: תפתחי לי את הדלת או שאני לא יודע מה אני עושה לך!

אחות: (בקור רוח) נו, עכשיו אתה מבין למה צריך חיסול?

גבר: את משוגעת לגמרי! הצילו! משטרה!

אחות: מצאת למי לקרוא. אתה לא מעדיף זריקה קטנה במקום מכות רצח גדולות?

גבר: זה לא יעבור לך בשלום! זה… זה יופיע בכל העיתונים!

אחות: ברור שזה יופיע. הכתבה של מחר כבר מוכנה, הם רק מחכים להכניס את השמות.

גבר: יש לי משפחה, ילדים…

אחות: זה באמת לא יכאב. אני מאוד מקצועית.

גבר: לא לא לא לא לא לא לא…

אחות: היו אצלי הכי פחדנים. אנשים שנכנסו להתקפי חרדה, שבכו, שאפילו – ושיישאר בינינו – עשו על עצמם צרכים. אבל אני מה זה עדינה. באמת. אתה יכול לשאול אותם.

גבר: איך אני אשאל אותם אם הם מתים?!

אחות: אה, לא… איזה מצחיק אתה… התכוונתי ליהודים. הם באמת קיבלו רק חיסון. עברו את החורף כמו גדולים!

גבר: (נופל על ברכיו, המחט נופלת מידו) בבקשה לא, אני מתחנן…

האחות מרימה את המחט מהרצפה.

אחות: חבל, עכשיו זה לא סטרילי. (היא מחברת בכל זאת את המחט אל גוף המזרק) לא נורא… בוא תשב. אם תהיה ילד טוב, תקבל אחרי זה מדבקה עם חמודי. אבל חמודי שלנו, לא איזה חמודי ערבי. מה אתה אומר?