שלושה

– הם יהיו שלושה.

– שלושה?

– כן, שלושה.

– למה לא שלוש?

– מה?

– אלה יהיו בהכרח גברים?

– אני מניח.

– למה שלא יהיו שם נשים?

– אולי יהיו.

– אולי?

– אם אישה תרצה, אני מתאר לעצמי שיתנו לה.

– אם היא תרצה?

– כן. למה לא?

– אתה מכיר מישהי שתרצה?

– אני לא, אבל אולי יהיו כאלה שכן.

(שהייה)

– מעניין למה שלושה.

– מה זאת אומרת למה?

– למה לא חמישה? או שבעה? או מאה ועשרים?

– יש משהו הרמוני בשלושה.

– היה עדיף שיהיו שבעה.

– שבעה זה…

– שבעת ימי הבריאה.

– שבע השנים הטובות.

– מנורה עם שבעה קנים.

– שבעה ימי טהרה.

– שבע הקפות של חומת יריחו.

– שבע הקפות בשמחת תורה.

– …

– שבעה ימי אבל.

– תגיד, באת לבאס?

(שהייה)

– הם ילחצו בו זמנית על הכפתור.

– הכפתור?

– של ההוצאה להורג.

– כפתור, כמו בשלט של טלוויזיה?

– כמו כפתור במחשב.

– כמו כפתור במדיח כלים.

– או ברדיו במכונית.

– או ברובוט צעצוע.

– כזה שיורה דיסקיות?

– ומשמיע קולות.

– ״עצור!״

– ״עצור או שאני יורה!״

– "3… 2… 1….״

– פיו, פיו, פיו!

– ״המטרה הושמדה״

– ״ממשיך למטרה הבאה״

(שהייה)

– אז הם שלושה.

– כן.

– והם לוחצים בו זמנית על הכפתור.

– נכון.

– כי ככה האחריות מתחלקת ביניהם.

– מה, שווה בשווה?

– כמו במקרה של קיטי ג׳נובזה.

– מי זאת, הזמרת?

– בחורה אמריקאית צעירה שנאנסה ונרצחה ברובע קווינס בניו יורק.

– אז זאת לא הזמרת.

– 38 בני אדם היו עדים לרצח, ואף אחד לא התקשר למשטרה.

– ככה זה באמריקה. אתה יכול לגסוס ברחוב ולא יעזרו לך.

– פסיכולוגים חברתיים כינו את התופעה ״אפקט הצופה מהצד״, או ״אפקט ביזור האחריות״.

– הרוצח בטח היה מהגר.

– וינסטון מוזלי. מפעיל ציוד עסקי, נשוי ואב לשני ילדים.

– אז לא מהגר?

– נקרופיל. הוא היה נקרופיל.

– איכס! מה זה, האלה ש…

– השופט במשפט שלו אמר: ״אינני מאמין בעונש מוות, אך כשאני מסתכל על המפלצת הזו – לא הייתי מהסס להפעיל את המתג בעצמי!״.

– איזה מלך!

– בסוף הוא קיבל מאסר עולם ומת בכלא.

– חבל… תגיד, 38 זה מספר טיפולוגי?

(שהייה)

– אבל מה אם אחד מהם לא ילחץ על הכפתור בו זמנית?

– כי הוא איטי יותר מהאחרים?

– אולי עלו בו מחשבות כפירה.

– אבל הוא התנדב לעשות את זה.

– נכון, אבל עכשיו הוא רואה מולו בן אדם.

– רוצח.

– הוא רואה גוף אנושי.

– אנס.

– עם ידיים, ורגליים, וראש.

– אולי הוא צחק בזמן שאנס.

– ואגלי זיעה מתנוצצים לו על המצח.

– ושאג משמחה כשערף ושרף.

– ורעד קל בשפה, או עווית של עצבים בעין.

– והיה ממשיך אם לא היו תופסים אותו.

– או שהאישונים השחורים שלו מורחבים.

– ומגיע לו להישרף בגיהנום יחד עם החברים שלו.

– והרגע הזה, שבו הוא רואה מולו בן אדם, גורם ליד שלו לאחר בשלוש שניות…

– או שבע.

– והמנגנון לא מופעל.

– והשניים האחרים מביטים בו?

– כן, הם תוקעים בו מבט.

– והוא לא משיב להם מבט.

– לא, הוא נבוך בעצמו.

– כי פחד?

– כי ראה את אגלי הזיעה, ואת הרעד הקל בשפה או עווית העצבים בעין, ואת האישונים השחורים המורחבים, וידע שהם ירדפו אותו בחלומות.

– והאחרים לא חולמים?

– ואז הוא מתעשת, ומתחיל ללחוץ על הכפתור בטירוף.

– והשניים שלידו ממשיכים להסתכל עליו.

– כן, אבל זה רק לשנייה או שתיים, ואז הם מצטרפים. גם הם לוחצים כאחוזי דיבוק.

– והמנגנון סוף סוף פועל, נכון?

– כן, הוא פועל.

– והמחבל נחנק למוות.

– הוא מפרפר על החבל, וריח חזק של שתן וצואה מתפשט בחלל האוויר.

– ושלושתם מריחים את זה?

– שלושתם מעווים את הפרצוף.

– בגלל הריח.

– בגלל שלא סיפרו להם על זה בהכנה.

– אולי סיפרו להם, אבל הם לא היו מוכנים לזה נפשית.

– אולי הם היו מוכנים לזה נפשית, אבל משהו בחייתיות החריפה הזאת הפתיע אותם. הראה להם איך בכמה שניות החיים הופכים בזויים.

– אולי צריך לתת להם מסכות.

– מה, כמו בקורונה?

– מסכות מבושמות בריח מרכך כביסה.

– אלא אם כן הם יהיו אלה שגם יורידו את הגופות מהחבל. שום מסכה לא תעזור במקרה כזה.

– בשביל החלק הזה יכולים להביא עובדים זרים.

– כמו אלה שמסדרים ירקות ברמי לוי?

– כן! יום אחד הם יסדרו ירקות, ויום אחרי זה גופות.

– כי ההודים לא חולמים.

– הם חולמים על כסף. ופרות!

– כמו שבע הפרות הרזות בחלום של יוסף.

– די, נו, הם לא מאמינים בזה.

– במה, בחלום של יוסף?

– בכל התנ״ך.

– אבל הם כן מאמינים במספרים טיפולוגיים.

– בסדר, זה כי אלוהים עשה ככה את העולם.

– אפשר להגיד שאלוהים ביזר את האחריות.

– הוא ידע מה הוא עושה.

– כולם אחראים, או לא אחראים בכלל.

– זה היופי אצלו, הוא נותן לך בחירה.

– בכל זאת, אלוהים.

– כן, אה? בכל זאת, אלוהים.