עם כל הכבוד לטייסים של ״האחת״, אני מחכה שיעשו סדרת דוקו שתשקף את החיים הצבאיים באמת. אני יכול, למשל, להציע סדרה על פלוגה של שריונרים בסוף שנות התשעים - תחילת האלפיים, שבמהלך הצמ״פ (האימון המתקדם של הטנקיסטים) נפלה לאחד החיילים על הרגל פלטת מיגון כבדה של הטנק, ולמרבה - או רוע - המזל היא נפלה … המשך קריאת הפוסט אחת אפס

הלכתי בבוקר שישי עם זוגתי לאיקאה, המקום אליו הבורגנים הולכים כדי לזבוח זבח לאל נורדי קדום בשם סיבית, ותוך כדי ההליכה בין המזנונים והספות הבנתי שאני בעצם בתוך קוראלס, והרצפה, עליה מצוירים חיצים שמבהירים לך היטב את נתיב השחיטה, החלה להסתחרר תחת רגליי, ותוך שניות מצאתי את עצמי שרוע עליה, ומישהי צעקה ״תביאו את הדפיברילטור״, … המשך קריאת הפוסט בוקר שישי באיקאה

התיאטרון – בישראל ובעולם – מנסה כבר שנים להבין כיצד משכנעים קהל צעיר להניח בצד את הסמארטפונים ולבוא להצגה. כשמעמידים בפינה אחת אמנות שנחשבת ארכאית ולא רלוונטית, ובפינה השנייה נמצאים מתמודדים כבדי השפעה כמו הרשתות החברתיות ונטפליקס, ברור מדוע הראשונה חוטפת נוקאאוט כבר בשניות הפתיחה. בניסיון לתת בכל זאת פייט, הקימו התיאטראות בארץ קבוצות של … המשך קריאת הפוסט התנצלויות פומביות – ביקורת הצגה

אם החיים שלי היו פרק בסדרה של דניס פוטר, היום שלי היה נראה ככה:פנים. חנות משקפיים – יוםליאור (43), חיוור וממושקף, נכנס לחנות. נמצאים בה אופטומטריסטית גבוהה ורזה ומוכרנית צעירה. שתיהן לבושות שחור. בחנות נמצאים גם קשישה והעוזרת הפיליפינית שלה, אישה כבת 50 ובתה המתבגרת, וכן שליח שפורק ארגזים מעגלה. כולם, למעט ליאור, לבושים שחור. … המשך קריאת הפוסט דניס פוטר בחנות המשקפיים

פנים. מזנון בתיאטרון הקאמרי - לילה ליאור (43), ניגש אל המזנון. הוא בוחן את היצע הסנדוויצ'ים. הקופאית מחייכת אליו. ליאור: היי. יש רק סנדוויצ'ים קטנים? קופאית: כן. ליאור: מה יש בהם? קופאית: אלה עם טונה ואלה עם גאודה. ליאור: אני אקח אחד כזה ואחד כזה. קופאית: זה 54 שקלים. ליאור: כמה??? קופאית: כל אחד 27 … המשך קריאת הפוסט סנדוויץ' ביס טונה

כמה מחשבות בעקבות צפייה בהפקה של ״מלאכים באמריקה״ בתיאטרון הקאמרי: נתחיל דווקא בשורה התחתונה: תאמינו להייפ. מדובר במאורע תרבותי. מה זה בכלל מאורע תרבותי ואיך מגדירים אותו? אולי הדוגמה הטובה ביותר היא הנער בפואייה שבסיום ההצגה נשאל על ידי חבריו כמה פעמים צפה כבר בהצגה. ״זו הפעם השמינית שלי״, ענה. גם הגיוון בקהל, לא רק … המשך קריאת הפוסט על ״מלאכים באמריקה״ בתיאטרון הקאמרי

חזרנו מטיול בר מצווה של 12 יום באירופה, שכלל את היעדים יורודיסני, פריז, מנצ׳סטר ולונדון. מקובל בדרך כלל אחרי טיולים כאלו לספק תובנות בסגנון ״7 דברים לעשות בפריז עם ילדים״, או ״10 מקומות שחייבים להיות בהם בלונדון, ואף אחד לא מספר עליהם״. אך מכיוון שאני אדם שלילי באופיי שתמיד רואה את חצי הכוס הריקה, אספק … המשך קריאת הפוסט דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (וגם במנצ׳סטר)

״תיאטרון הוא כמו פרפר, הוא חי רק לרגע״. כך מצוטט יבגני אריה ז״ל, המנהל האמנותי המיתולוגי של תיאטרון גשר, בפואייה של אולם נגה ביפו. את ההבנה הזאת, שתיאטרון הוא אמנות החד-פעמי, אריה השכיל להעביר אל הבמה. בגלל זה ההצגות שלו היו מופעים קרקסיים צבעוניים וגדולים מהחיים. הוא האמין שאת החיים צריך לחיות כך, בתאווה דיוניסית … המשך קריאת הפוסט על ״רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים״, תיאטרון גשר

משפחה בת חמש נפשות: אבא, אמא, שני בנים (9 ו-12) ובת (7), מגיעה לכניסה של היכל הזיכרון הממלכתי. הם ניגשים אל השומר. שומר: כמה אתם? אב: חמישה. שומר: גילאים? אב: הבנים שתים עשרה ותשע, הבת שש (השומר רושם) אם: אמרו ברדיו שהכניסה חינם. אב: כן, שמענו בדרך לפה את הפרסומת. הילדים נורא התלהבו. אם: הם … המשך קריאת הפוסט יום כיף בהיכל הזיכרון הממלכתי

כמה מחשבות על כתיבה בעקבות ״המחברות השחורות של קרול שוורץ״ מאת ניצן ויסמן