אם החיים שלי היו פרק בסדרה של דניס פוטר, היום שלי היה נראה ככה:פנים. חנות משקפיים – יוםליאור (43), חיוור וממושקף, נכנס לחנות. נמצאים בה אופטומטריסטית גבוהה ורזה ומוכרנית צעירה. שתיהן לבושות שחור. בחנות נמצאים גם קשישה והעוזרת הפיליפינית שלה, אישה כבת 50 ובתה המתבגרת, וכן שליח שפורק ארגזים מעגלה. כולם, למעט ליאור, לבושים שחור. … המשך קריאת הפוסט דניס פוטר בחנות המשקפיים

פנים. מזנון בתיאטרון הקאמרי - לילה ליאור (43), ניגש אל המזנון. הוא בוחן את היצע הסנדוויצ'ים. הקופאית מחייכת אליו. ליאור: היי. יש רק סנדוויצ'ים קטנים? קופאית: כן. ליאור: מה יש בהם? קופאית: אלה עם טונה ואלה עם גאודה. ליאור: אני אקח אחד כזה ואחד כזה. קופאית: זה 54 שקלים. ליאור: כמה??? קופאית: כל אחד 27 … המשך קריאת הפוסט סנדוויץ' ביס טונה

כמה מחשבות בעקבות צפייה בהפקה של ״מלאכים באמריקה״ בתיאטרון הקאמרי: נתחיל דווקא בשורה התחתונה: תאמינו להייפ. מדובר במאורע תרבותי. מה זה בכלל מאורע תרבותי ואיך מגדירים אותו? אולי הדוגמה הטובה ביותר היא הנער בפואייה שבסיום ההצגה נשאל על ידי חבריו כמה פעמים צפה כבר בהצגה. ״זו הפעם השמינית שלי״, ענה. גם הגיוון בקהל, לא רק … המשך קריאת הפוסט על ״מלאכים באמריקה״ בתיאטרון הקאמרי

חזרנו מטיול בר מצווה של 12 יום באירופה, שכלל את היעדים יורודיסני, פריז, מנצ׳סטר ולונדון. מקובל בדרך כלל אחרי טיולים כאלו לספק תובנות בסגנון ״7 דברים לעשות בפריז עם ילדים״, או ״10 מקומות שחייבים להיות בהם בלונדון, ואף אחד לא מספר עליהם״. אך מכיוון שאני אדם שלילי באופיי שתמיד רואה את חצי הכוס הריקה, אספק … המשך קריאת הפוסט דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (וגם במנצ׳סטר)

״תיאטרון הוא כמו פרפר, הוא חי רק לרגע״. כך מצוטט יבגני אריה ז״ל, המנהל האמנותי המיתולוגי של תיאטרון גשר, בפואייה של אולם נגה ביפו. את ההבנה הזאת, שתיאטרון הוא אמנות החד-פעמי, אריה השכיל להעביר אל הבמה. בגלל זה ההצגות שלו היו מופעים קרקסיים צבעוניים וגדולים מהחיים. הוא האמין שאת החיים צריך לחיות כך, בתאווה דיוניסית … המשך קריאת הפוסט על ״רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים״, תיאטרון גשר

משפחה בת חמש נפשות: אבא, אמא, שני בנים (9 ו-12) ובת (7), מגיעה לכניסה של היכל הזיכרון הממלכתי. הם ניגשים אל השומר. שומר: כמה אתם? אב: חמישה. שומר: גילאים? אב: הבנים שתים עשרה ותשע, הבת שש (השומר רושם) אם: אמרו ברדיו שהכניסה חינם. אב: כן, שמענו בדרך לפה את הפרסומת. הילדים נורא התלהבו. אם: הם … המשך קריאת הפוסט יום כיף בהיכל הזיכרון הממלכתי

כמה מחשבות על כתיבה בעקבות ״המחברות השחורות של קרול שוורץ״ מאת ניצן ויסמן

מכיוון שזאת הולכת להיות השנה השלישית שלי ברציפות בתיאטרונטו, החלטתי הפעם לקחת תחת חסותי בחור צעיר, פרח משחק חסר ניסיון בשם יואב בר-לב, ולתת לו לטעום קצת את טעמה של הבמה. אנשים בסביבתי הרימו גבה: ״עם כל הכבוד לאלטרואיזם ולרצון לתת סיכוי לשחקן בתחילת דרכו, לא כדאי לקחת מישהו מנוסה שידע להוציא את המקסימום מהטקסט? … המשך קריאת הפוסט פעם שלישית שפיץ פלייר

ישראל בעוד כמה חודשים. מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון. ראש הממשלה: אזרחים יקרים, אני עומד כאן הערב כשלצידי שר הביטחון, כדי להרגיע אתכם: הפסקת הסיוע הביטחוני האמריקאי לא תפגע כהוא זה בביטחונה של מדינת ישראל. התקשורת הישראלית ממשיכה לזרוע פאניקה חסרת בסיס ומספרת לכם שמעכשיו לא יהיו יותר טילי יירוט של כיפת ברזל … המשך קריאת הפוסט האדם שבגולאש ינצח

אין כמו קצת אסקפיזם טהור כדי לברוח מהצרות הפוליטיות והחברתיות המתרגשות עלינו, ולכן זה בדיוק הזמן לעוד פרק בכיכובה של שרה, הספרנית הכי חרמנית בחיפה והקריות [כאן הפרק הראשון, "מזמוטים"]. שם הפרק: ״ספרנית ושמה תשוקה״. היה זה עוד יום שלישי שגרתי בספרייה. מזה זמן מה שרה שמה לב שרק ביום הזה היא מבחינה ביתר שאת … המשך קריאת הפוסט ספרנית ושמה תשוקה