"סֶמְיוֹטִיקָה הִיא תּוֹרַת הַסִּימָנִים תּוֹרַת הַסִּימָנִים הִיא תּוֹרַת הַצַּלָּקוֹת תּוֹרַת הַצַּלָּקוֹת הִיא מַעֲרֶכֶת פְּצָעִים שֶׁלא הִגְלִידוּ יָפֶה פֶּצַע שֶׁהִגְלִיד מָשׁוּל לְשָׁקוּף מִי יָכוֹל לְדַבֵּר בִּשְפַת הַשְּׁקִיפֻיּוֹת מִי יָכוֹל לִכְתֹּב בִּזְכוּכִית אֲפִלּוּ שֶׁאָבִיהוּ זַגָּג שֶׁלֹא לְדַבֵּר עָל סֶמְיוֹטִיקָן" (רחל חלפי) פעם, בעידן הפרה-היסטורי של לפני ה-7 באוקטובר, תרגמתי מחזה בשם ״מחילת הארנב״. הוא מצא חן בעיניי … המשך קריאת הפוסט במורד מחילת הארנב

מתוך 43 שנות חיים, אני חי עם אותה בת זוג 18 שנה, גר באותה דירה 10 שנים, ועובד באותה עבודה 8 שנים. אפשר לומר שאני אדם שלא אוהב שינויים. עבור אדם חרדתי – בטח ובטח בתקופה שמלווה במשברים אקלימיים, פוליטיים וחברתיים – הדברים הקבועים בחייו הם עוגנים בסופה סועה. האתגר הוא לא לאפשר לסערות הפנימיות … המשך קריאת הפוסט 43

1. "המתאבד" של המחזאי הרוסי ניקולאי ארדמן נחשב, ובצדק, לאחד המחזות הסאטיריים הטובים ביותר אי פעם. הוא נכתב בשנת 1928, אחד עשר שנים אחרי המהפכה הבולשביקית. מסופר בו על סמיון סמיונוביץ', אדם פשוט שאינו מחובר למנגנוני המפלגה הסטליניסטית ולכן אינו מוצא עבודה. כשהוא מאיים כי יתאבד בשל מצבו הכלכלי, צצים לפתע נציגים של מגזרים שונים … המשך קריאת הפוסט הגיגים #3

8/7/21 קשה לי עם השינויים הגופניים שמאפיינים את גילי. אני מרגיש שהנפש שלי נשארת כמות שהיא (ברור שהיא לא), בעוד הגוף פונה לדרך משלו, בלי שיש לי שליטה על התהליך. האם זה אומר שהקשר גוף-נפש, שכה מדברים בשמו, הולך וניתק? אני מאמין שלא. כי בעוד שאת השינויים הגופניים אנחנו יכולים להעריך במבט או בעלייה על … המשך קריאת הפוסט הגיגים #1