את, אני והצנזורה הבאה

אני שמח שעיריית חיפה התעשתה והביאה לכך שהשקת הספר החתרני "אפירוגון" לא התקיימה בבית הגפן, המשמש בימים כתיקונם — כלומר לא בימים הללו, שהם הכל מלבד תיקונם — מרכז תרבותי ערבי־יהודי. אומנם לא קראתי את הספר, אבל הבנתי מהפרסומים בכלי התקשורת שהוא מנסה לגזור גזירה שווה בין שכול ישראלי ופלסטיני, ובכלל להראות שבשני הצדדים יש … המשך קריאת הפוסט את, אני והצנזורה הבאה

הילד חולם – ביקורת הצגה

אין עוררין על כך ש"הילד חולם" הוא אחד המחזות היפים ביותר של חנוך לוין. הוא קודר ומהפך קרביים, מגלם בתוכו את הסיוט הנורא ביותר של כל הורה באשר הוא, אך במקביל הוא גם מלא פיוט ומשרה תחושה של שותפות גורל. הפעם הראשונה שהועלה על הבמה הייתה ב-1993, בבימויו של לוין עצמו, ובשנת 2010 הופקה גרסה … המשך קריאת הפוסט הילד חולם – ביקורת הצגה