משא ומתן

ישראל ניגשת לקופה. עומד שם סינוואר.

סינוואר: יופי, בחירה מצוינת עשית. מישהו עזר לך?

ישראלֹ: ביידן. (מסתכלת סביב) וגם ההוא עם ה… זקן.

סינוואר: לכל העובדים פה יש זקן.

ישראל: כן, סליחה, לא קלטתי את השם שלו.

סינוואר: סתם, אני מסתלבט עלייך, את בטח מתכוונת לקטאר.

ישראל: קטאר, נכון! אז הוא.

סינוואר: מעולה. לכמה תשלומים לפרוס לך? אפשר עד 240 עם ריבית דריבית.

ישראל: לא, תשלום אחד בבקשה.

סינוואר: בטח, אין בעיה, תשלום אחד. אפשר את הכרטיס אשראי? תודה. (משמיע בקולו ביפ). אוי, מה זה? רגע, אני אנסה שוב (שוב משמיע בעצמו ביפ). יש בעיה.

ישראל: מה בעיה? אתה עשית ביפ עם הפה.

סינוואר: מה? מה פתאום?

ישראל: תנסה עוד פעם.

סינוואר: בטח. (שוב משמיע ביפ). לא, לא עובר.

ישראל: עוד פעם עשית ביפ עם הפה!

סינוואר: סליחה, זה לא מקובל עליי! אני עובד פה כבר 12 שנה, בחיים לא האשימו אותי במשהו. אולי אין לך מספיק אשראי?

ישראל: יש אשראי, יש.

סינוואר: בטוח? כבר קרה שאמרו שיש אשראי אבל אחרי בירור התברר שאין. זה לא נעים. אני מציע לבדוק.

ישראל: שנייה (שולפת את הטלפון ומחייגת) הלו, ג׳ו? כן, אני בקופה, אבל הבחור פה אומר שאין לי מספיק אשראי.

סינוואר: לא אמרתי, רק הצעתי לבדוק.

ישראל: הוא מציע לבדוק… יש אשראי? בטוח? יופי, תודה. כן, כן, אני כבר מסיימת פה. שלום. (מנתקת את השיחה) יש אשראי.

סינוואר: מוזר. זאת פעם ראשונה שזה קורה לי. אני חושב שלא תהיה ברירה, ונצטרך לחלק את זה לתשלומים.

ישראל: לא, שום תשלומים… יש פה מנהל?

סינוואר: הוא לא נמצא כרגע. הוא בחו״ל.

ישראל: אפשר אולי להתקשר אליו?

סינוואר: בטח, בואי נתקשר. (שולף את הטלפון ועושה עצמו כאילו מתקשר) לא עונה.

ישראל: אתה בכלל לא פתחת את הטלפון. אני ראיתי.

סינוואר: אויש, נכון. איזה טמבל אני. הנה אני מתקשר (שוב עושה עצמו).

ישראל: עדיין לא פתחת את הטלפון.

סינוואר: (מתעלם) הלו, איסמעיל? כן, זה יחיא. סליחה שאני מפריע לך בחופשה, פשוט יש פה לקוחה (לישראל) איך השם?

ישראל: ישראל.

סינוואר: ישראל, והיא רוצה לשלם בתשלום אחד וזה לא עובר בקופה… לא, זה עושה ביפ… פעמיים… כן, בדקה שיש אשראי… אז אין מה לעשות? איי, חבל. כן, אני אספר על המבצע, בטח. טוב, אני לא רוצה לעכב אותך עוד… יש לך עוד מעט פעילות בבריכה? יופי, זה טוב. אל תשכח למרוח קרם הגנה, אה? בפעם הקודמת חזרת כולך שרוף. אז ביי בינתיים. (לישראל) הוא אומר שאין מה לעשות.

ישראל: זה ממש לא מקובל עליי!

סינוואר: לא צריך להתעצבן. אני בטוח שנצליח להגיע לעמק השווה. על מבצע בלאק סאטרדיי שלנו שמעת?

ישראל: אני לא רוצה יותר מבצעים! אני רוצה לגמור עם זה אחת ולתמיד!

סינוואר: אם את שואלת אותי, חבל. מבצע כזה לא יחזור לצערי. אבל אם את לא רוצה לשמוע אז לא צריך.

ישראל: נו, בוא נשמע.

סינוואר: לא, אמרת תשלום אחד חד פעמי אז תשלום אחד חד פעמי. אני לא זז מפה עד שזה קורה. איך אומרים? הלקוח תמיד צודק.

ישראל: נו, יאללה, אין לי הרבה זמן. אז מה המבצע?

סינוואר: הו, אני שמח בשבילך ששאלת. תמורת הפסקת אש את מקבלת בכל יום בין שבוי לשבוי וחצי.

ישראל: מה וחצי?

סינוואר: זה כמו מסעדת שוק – זה הכל תלוי מה מביאים לנו באותו בוקר.

ישראל: זה קצב אספקה נורא איטי.

סינוואר: יש לנו סטנדרטים שאין באף מקום אחר. אנחנו לא מוכנים להתפשר עליהם.

ישראל: זה אומר שייקח כמעט שנה לקבל את כולם.

סינוואר: יותר.

ישראל: איך יותר?

סינוואר: זה רק שני ימי עסקים בשבוע, לא כולל שבתות, חגים של יהודים, חגים של נוצרים, חגים של מוסלמים וחגים של סיינטולוגים.

ישראל: אז אנחנו מדברים על…

סינוואר: בין חמש לשש שנים, בלי נדר.

ישראל: אתה בטוח שאי אפשר בתשלום אחד?

סינוואר: ניסיתי הכל. נשבע.

ישראל: טוב, בסדר… אבל לפחות האספקה הראשונה כבר מחר, כן?

סינוואר: תני לי רגע לבדוק ביומן… לא, מחר חג.

ישראל: מה חג עכשיו?

סינוואר: הסיינטולוגים מציינים את הפעם הראשונה שטום קרוז פגש חייזר.

ישראל: אתה רציני? אז מתי מועד האספקה הכי קרוב?

סינוואר: את יודעת מה? אני לא רוצה סתם לעכב אותך. תחזרי הביתה, וברגע שיגיע משהו אני אתקשר.

ישראל: הטלפון שלך עובד בכלל?

סינוואר: ברור! הנה, תשמעי בעצמך. (משמיע צלצול של טלפון בקולו)

ישראל: זה אתה ע…

סינוואר: גברת, אני חייב כבר לסגור את החנות. תיכף נותנים חדשות. אני לא מפספס דני קושמרו.

ישראל: אוקיי, אז נהיה בקשר, כן?

סינוואר: בטח. את זוכרת אבל הפסקת אש ממחר, כן?

ישראל: זוכרת. אז… להתראות?

סינוואר: להתראות. בטח להתראות.