ראש לשועלים

במשרדים של טרמינל X. אחד העובדים ניגש לעובד אחר, שעובד מול המחשב.

– תקשיב, אנחנו חייבים להעלות דחוף לאתר את המבצע של פוקס.

– אין בעיה. מה אתה צריך?

– הדברים הרגילים: צלם, דוגמן, חולצה.

– סבבה. מה התקציב שלנו?

– מה לימדו אותך בשיעור שיווק לגבי תקציב?

– שזה עשרה אחוז מהמחיר.

– יפה. ומה המחיר שרשום?

– 23.94. מחיר קצת מוזר.

– וכמה זה עשרה אחוזים מ-23.94?

– 2.394 שקל.

– יפה. זה התקציב.

– אבל אי אפשר להשיג כלום בכסף הזה.

– אתם יודעים מה אומרים על האופנה הישראלית?

– החולצות האלה לא מסין?

– אומרים שעם מעט משאבים אנחנו מצליחים לעשות פלאים.

– ממש מחולצה לתקומה.

– אתה מוכן להתרכז?! הדף צריך להיות באוויר עד סוף היום. אתה מכיר דוגמן שיעבוד בתקציב כזה?

– לא ממש.

– תגיד, המטפל הפיליפיני של סבתא שלך. אמרת לי שהוא מחפש השלמת הכנסה.

– הוא בן 45 וחסרות לו ארבע שיניים מקדימה. אבל…

– מה? דבר!

– יש את הבן שלו.

– יש לו את כל השיניים?

– כן. נראה לי. הוא לא מחייך הרבה.

– מעולה! תתקשר אליו עכשיו.

– אני מקווה לתפוס אותו. הוא מועמד לגירוש.

– נו, עוד יותר טוב. יהיה לו בוק למזכרת מישראל! יופי, אז סגרנו על דוגמן. מצלמה יש לך?

– רק את הטלפון.

– בסדר, מספיק טוב. נשאר רק להביא חולצה ואנחנו סגורים.

– מה עם מגהץ?

– מה איתו?

– בדרך כלל החולצות מגיעות נורא מקומטות. אי אפשר להעלות את זה ככה לאתר.

– אתה זוכר מה התקציב שלנו?

– 2.394.

– קנית פעם מגהץ ב-2.394 שקל?

– לא.

– יפה. נעלה את זה ככה. במחיר כזה, הישראלים ילבשו גם שקית זבל עם חורים לראש ולידיים.