דף: היא מאחרת.
חדידי: תירגע.
דף: היא אף לא מאחרת.
דף: אולי קרה לה משהו?
חדידי: בחייאת, מוחמד, קח נשימה, תשתה את ה-RC דיאט שלך…
דף: הישראלים בטח עלו עליה.
חדידי: אין סיכוי…
דף: ואם הם עלו עליה, הם עלו גם עליי. עלינו. זה הסוף שלנו.
חדידי: מוחמד! חלאס!
דף: בחיים שלך אל תרים עליי את הקול! אל תשכח לרגע מי המפקד פה!
(שהייה)
חדידי: סליחה, לא התכוונתי לצעוק עליך.
דף: לא, אני זה שצריך לבקש סליחה. תבין, הרבה שנים לא חשתי כאלה רגשות.
חדידי: הו, מוחמד…
דף: תן לי לסיים. אתה יודע שקשה לי לדבר ברצף מאז צוק איתן… מה שאני רוצה להגיד זה שהשעות האלה שלנו ביחד, כל פעם במקום אחר כדי להטעות את המודיעין הישראלי ואת ארבע הנשים שלנו, נותנים לי כוחות שלא היו לי כבר שנים. מה אתה חושב, שסמירה לא שאלה אותי איך זה שפתאום אני כבר לא צריך את הכיסא גלגלים? כשאמרתי לה שהטיפול הרפואי החדש שאני מקבל פעם בשבוע עשה אותי בן אדם חדש, היא הרימה גבה. ואתה יודע איך זה אצלה עם הגבה האחת – זה וואחד הרמת גבה!
חדידי: (צוחק) אני חולה על ההומור שלך… (מתחיל לנשק בפנים ובצוואר) שים רגע את ה-RC דיאט ואת הדולרים בצד. אני מרגיש כמו הזונה שלך.
דף: הכסף הזה זה האליבי שלך. מישהו צריך לשלם לנור כדי שתגיד שהייתה איתך בזמן הזה.
חדידי: (תוך כדי נשיקות) את האהבה שלי אתה מקבל בחינם. אני לא צריך את הדולרים של ביבי.
דף: (נזעק) אתה שומע משהו?
חדידי: (לא עוצר) אני שומע רק את פעימות הלב שלי.
דף: תעצור רגע. אני רציני. די! (חדידי עוצר) אתה שומע את הזמזום הזה? אולי זה מזל"ט ישראלי?
חדידי: (מטה אוזן) לא, זאת נור. ככה היא שורקת כדי שנדע שהיא מתקרבת.
דף: באמת? ממתי?
חדידי: מתמיד.
דף: אתה יודע מה זה אומר?
חדידי: מה?
דף: שחזרה לי השמיעה באוזן שמאל! אלחמדוללה!
חדידי: אלחמדוללה! כמה כוח יש לאהבה!
השניים קמים, נועלים את הנעליים והסנדלים שהונחו בצד, ומחייכים זה לזה. ברקע נשמעת השריקה הולכת ומתקרבת. הסוף.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
מעולה כמו תמיד. רק חסרה לי מוזיקת רקע של זמפיר..
חחחחח, מעולה.
רק נשיקות? ♥♥♥
זה מה שהזמן – והמודיעין הישראלי – הותיר.
הותיר, כמו החיוך של הצ'שייר? לפחות על עראפאת ידעו מפורשות שחיבתו היא לגברים נורדיים גדולים וחזקים.