44

1. לפני כמה ימים הבן הצעיר בא אליי בהתרגשות ששמורה לילדים שהוריהם חוגגים בקרוב יום הולדת ואמר: ״אבא, כל הכבוד לך שהגעת לגיל הזה. זה חצי ממספר עגול״.
״אלון, אני אהיה בן 44.״
״לא 45?״
״לא.״
״אההה…״
הוא חכך כמה רגעים בדעתו ואז קרא בחדוות גילוי:
״זה גיל פלינדרום!״.

2. את מיטב שעות יום ההולדת שלי העברתי במגרש כדורגל סחוף רוחות וגשם בעוספיא. מחופר עמוק בתוך המעיל, כובע צמר לראשי, ראיתי את הקבוצה בה משחק נדב, בני הבכור, בועטת בבוץ ובוטשת בשלוליות. מדי פעם השחקנים הצליחו גם לבעוט בכדור, שהסכים מתוקף חוקי הפיזיקה לנוע כמה מטרים קדימה, עד שנתקע בתוך שלולית ומיאן להתקדם. אם החיים היו סרט של ווס אנדרסון או טאיקה וואיטיטי, הילדים היו מחליקים על המגרש בהילוך איטי לקול מוזיקה אופראית, ונתזי בוץ היו מוטחים לכל עבר, מרבבים פרצופים מלוהטים ובגדי כדורגל צבעוניים.

3. גיל ההתבגרות הוא מאיץ חלקיקים שמצידו האחד נכנס ילד חמוד ששואל בתמימות ״אפשר עוד גלידה?״ ומצידו השני יוצא תפלץ שעיר עם ריחות גוף אקזוטיים בואכה בור ביוב בבתי זיקוק. בגלל זה אפשר לראות על מגרש אחד ילדים בגובה מטר ועשרים שהחלב עוד לא יבש על שפתיהם, לצד גורילות אנושיות שמסוגלות להתנגש בקיר ולגרום לו לבכות.

4. הסבר אפשרי נוסף לתופעה: יש שחקנים שמזייפים את הגיל שלהם. אני יכול להישבע שאחד משחקני הקבוצה היריבה ירד מהמגרש ונסע ישר לבקו״ם. לא נורא, כשהם יגיעו לגיל 44 הם כבר לא ינסו לעגל את הגיל שלהם כלפי מעלה.

5. מה שהם כן יעשו בגיל 44 זה להעלות לפייסבוק תמונה של עצמם בגיל 21. כבר העירו לפניי שזה טרנד שמעיד יותר מכל על הגיל הממוצע של אזרחי הרשת החברתית, שבאותה מידה יכלו לצאת לערב גרושים-גרושות ולשיר בגרון ניחר את Here comes your man של הפיקסיז או את All that she wants של אייס אוף בייס.

6. אין לי דבר נגד נוסטלגיה, כל עוד לא מבוססים בה כמו ילדים בבוץ. המאבק האמיתי בגיל הזה הוא נגד הקיבעון, נגד השגרה, נגד החמימות של המוכר. זה מאבק יומיומי שאני נוחל בו לא מעט כישלונות, אבל מדי פעם מבליחה גם הצלחה. אני נאחז בה כמו אדם טובע בקרש של רפסודה. 

7. למרות הקור העז והגשמים הבלתי פוסקים, לצד החשש שנדב יחליק או יתנגש בגורילה וייפגע בידו, שאך זה החלימה משבר, משחק הכדורגל עבר בשלום. זה היה אפילו מחמם לב לראות הורים משלל מגזרים ואמונות באים לעודד את ילדיהם, חולקים ביחד ממתקים (קיבלתי מאחד האבות וָפֶל תוצרת טורקיה, אבל החלטתי שיותר חשוב לשמור על השלום בתוכנו מאשר על הכבוד הלאומי או הגזרה, אז אכלתי אותו), וממהרים בסוף המשחק לאוטו על מנת להדליק את החימום.

8. לא אעלה תמונה שלי מגיל 21, כי אני מנסה לשחק את המשחק של ״אני אולי נראה כמו סָחִי ומנהל חיים של סחי, אבל אני לא באמת סחי״. במקום זה קבלו את האיור שעל אחד הבלונים שקיבלתי אתמול. מה שלא רואים בתמונה הוא את הכיתוב ״אבא ביום רגיל״. כנראה שילדים לא יודעים לשקר.