ההתערבות

השטן: היי אלוהים, מה קורה?

אלוהים: לא עכשיו.

השטן: למה? מה אתה כבר עושה?

אלוהים: אני מנסה למנוע מהאנושות להכחיד את עצמה.

השטן: פחחח…

אלוהים: מה?

השטן: כלום.

אלוהים: מה כלום? אתה חושב שאני לא מסוגל?

השטן: לא אמרתי.

אלוהים: אמרת פחחחח.

השטן: ככה שטנים מכחכחים בגרון. פחחח. פחחחח.

אלוהים: נו, באמת.

השטן: כנראה נכנסה לי שערה לגרון. פחחחחחחחחחח.

אלוהים: אני יצרתי את בני האדם.

השטן: אני יודע.

אלוהים: אז אני יכול גם לגרום להם לתקן את כל הנזק שהם עושים!

השטן: ברור, ברור.

אלוהים: אתה לא מאמין לי.

השטן: הכי מאמין.

אלוהים: רגע, רגע… אתה עושה לי עוד פעם את הקטע הזה של ההתערבות?

השטן: ככה את מכיר אותי?

אלוהים: כן.

השטן: טוב, אלוהים, עלית עליי.

אלוהים: ידעתי! שכחת שאני לא מתערב איתך יותר?

השטן: רק בגלל הפעם ההיא?

אלוהים: אתה עבדת עליי!

השטן: בפעם האלף, לא שלחתי את הנחש לשכנע את חווה שתאכל מהתפוח.

אלוהים: אתה שקרן.

השטן: ולא שילמתי לחווה כדי שתאכל.

אלוהים: אתה… אתה יותר גרוע ממשפיען רשת שלא מפרסם שזה פוסט ממומן!

השטן: הם עשו את הכל מרצונם. תשאל אותם.

אלוהים: אתה חושב שלא שאלתי?!

השטן: ומה הם אמרו?

אלוהים: הם מלמלו משהו על תיאוריית קונספירציה ודיפ סטייט ואנשי לטאה, אבל לא הזכירו אותך.

השטן: אמרתי לך.

(שהייה)

אלוהים: אז על מה ההתערבות?

השטן: יש! ידעתי!

אלוהים: עוד לא התחייבתי לכלום!

השטן: ברור.

אלוהים: אני רק מקשיב, מתוך סקרנות.

השטן: ודאי… אז חשבתי על דבר כזה: ניקח את ישראל…

אלוהים: איזו ישראל? ישראל שלי?

השטן: האחת והיחידה.

אלוהים: אוקיי.

השטן: ונתערב שהממשלה שלה תקבל את כל ההחלטות הלא נכונות. אני מתכוון הכל אבל!

אלוהים: לא בטוח שאני מבין…

השטן: אני מדבר איתך על טמטום ברמה שגורמת למשתתפים באח הגדול להיראות כמו פרופסורים בטכניון.

אלוהים: עדיין לא ברור…

השטן: על זה שבמלחמה, כשהיא מדינה מצורעת לחלוטין בעולם, אף אחד לא מוכן לגעת בה עם מקל סלפי, הממשלה מקצצת את מעט התקציב שהוקצה לשיתופי פעולה בינלאומיים בתרבות. כזה טמטום!

אלוהים: אין מצב!

השטן: ולא רק זה. את התקציב הם מעבירים לטיקטוקרית אוונגליסטית בת 14 שמאמינה שאם תגיע למיליון עוקבים המשיח יבוא ויהרוג את כל מי שלא שם לה עוקב ו/או הומו.

אלוהים: שאני אבין, אתה מדבר על נבחרי הציבור של העם הנבחר?

השטן: הם ולא שרף.

אלוהים: העידית של העידית?

השטן: השושנה בין החוחים.

אלוהים: תשמע, אני לא יודע איזה משחק אתה משחק פה…

השטן: שום משחק.

אלוהים: כאילו, אני יודע שאני תמים ונפלתי כמה פעמים בפח – אגב, באמת חשבתי שהאדולף הזה יגדל להיות צייר – אבל זה כבר מוגזם.

השטן: אז יש התערבות?

אלוהים: על מה?

השטן: על הכל.

אלוהים: תגדיר הכל.

השטן: העולם. הכל. אם אני מפסיד, אני נעלם לנצח וכדור הארץ הופך לגן עדן עלי אדמות. אבל אם אתה מפסיד, אני עושה עם העולם מה שבא לי. אסונות טבע, מלחמות, רובוטים רצחניים. אפוקליפסה על סטרואידים.

אלוהים: ואוו, זה חתיכת הימור.

השטן: אתה לא סומך על העם הנבחר שלך?

אלוהים: סומך, סומך…

השטן: אז מה יש לך להפסיד?

אלוהים: את הכל בערך?

השטן: להזכיר לך את חתני פרס הנובל, את הספרות, המוזיקה, הקולנוע, ההמצאות המדעיות, האנשים שעשו היסטוריה… אתה באמת מאמין שהעם הזה יצמיח מתוכו כאלה מטומטמים?

אלוהים: אתה יודע מה? התערבנו!

השטן: סופי.

אלוהים: סופי.

(השניים לוחצים ידיים. חיוך עולה על פניו של השטן. אלוהים מכווץ גביניו בחשד. הוא מביט למטה. עיניו נפערות בתדהמה).

השטן: העם הנבחר עאלק… (פורץ בצחוק שטני. אלוהים מליט את פניו בכפות ידיו, בוכה. דמותו מתחילה להתמוסס אל האוויר עד שהיא נעלמת כליל).