קוראים לי ליאור גלציאנו. אם למקרא שם המשפחה האיטלקי-מאפיוזי אתם מדמיינים מישהו שנראה ככה:
או לכל הפחות ככה:
תיאלצו להסתפק ברומני החיווריין הזה:
מעבר לשימור וטיפוח המראה המסוקס הזה (עבודה קשה לכל הדעות), אני מוצא גם את הזמן לכתוב – בעבר היו אלה טורים ב-nrg, מאקו ואתר הארץ; בהווה זה בעיקר הודעות בווטסאפ שכוללות רצף של 15 סמיילי עצובים, וכן מערכונים וסיפורים קצרים בבלוג הסאטירי שאתם קוראים בו בשקיקה ברגעים אלו ממש. תתנחמו בעובדה שלפחות אין בו סמיילי עצובים.
בין הדברים שעשיתי כה:
כתבתי את המונודרמה "מענטש", עיבוד לסיפורים מתוך הקובץ "ארוחת בוקר ישראלית" של ניצן ויסמן. ההצגה עלתה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו 2021.
תסכית שכתבתי בשם "החקירה" עלה במסגרת פסטיבל תמונע וכאן הסכתים.
"חדר בריחה", מחזה פרי עטי, עלה במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא 2017. לינק לצפייה
סיפור קצר שכתבתי, בשם "הסוכן", התפרסם בקובץ הסיפורים ההומוריסטיים "סיפורים עם חוש הומור". מדובר, ככל הנראה, בסיפור ההומוריסטי המדכא ביותר בהיסטוריה של הספרות. גם זה משהו.
כתובת למכתבים: liorglz@gmail.com
גאליציאנו מזכיר גאליציאנער, כלומר מגאליציה, שאמי הרומניה לא סבלה את היידיש שלהם. למה? לא נתנה אז הסבר, משהו עם הדיקציה, היעדר עסיסיות… שהרי אין באמת שנאת חינם כמו שאין אהבת חינם.
צריך לי לאכזב, אך שורשיי נעוצים עמוק בבוקרשט.
גם החותנת שלי וחותני מבוקרשט, 🙂 רק אבי האיזמרי מקלקל את השורה הרומנית. 🙂