הדמויות: מוני המבוגר עליזה המבוגרת מוני הצעיר עליזה הצעירה עמליה הילדה עמליה המבוגרת אסתי התפאורה: הבמה מעוצבת כדירה זעיר-בורגנית ממוצעת. במרכז הבמה חדר השינה ובו מיטה זוגית גדולה. לצד המיטה שידה קטנה ועליה מנורת קריאה. מאחורי המיטה שידת עץ ישנה וגדולה ועליה תמונות משפחתיות של אם, אב וילדה. בעומק הבמה בצד שמאל מטבח עם פינת … המשך קריאת הפוסט מוות אהבה – מחזה קצר

תור לקופת כרטיסים. זוג קשישים מגיע לאשנב. הגבר נעזר במקל הליכה. קשישה: שני כרטיסים לחדש של אלמודובר. קופאית: זה תשעים וארבעה שקלים. קשישה: יש הנחה לאזרח ותיק? קופאית: לא. בשביל זה יש לכם את שלישי בשלייקעס. קשיש: יש הנחה לנכים? קופאית: נכה רגיל או נכה צה"ל? קשיש: נכה צה"ל. קופאית: תן לי שנייה להסתכל… באיזו … המשך קריאת הפוסט מלחמת תש"ח

נולדתי בחודש פברואר, 1980, בבית החולים המרכזי של בוקרשט. כותרת העיתון באותו היום בישרה כי מדובר בחורף הקר ביותר שנרשם במדינה מאז ומעולם. כשהאחות שיילדה אותי יצאה מפתח בית החולים בתום המשמרת היא שפשפה את כפות ידיה ואמרה "אלוהים מנסה להקפיא אותנו ביחד עם הקומוניסטים המנוולים האלה". דברי הבלע שסיננה קפאו באוויר והיא חששה שאחד … המשך קריאת הפוסט רומניה, חורף 1980

דוד קופאי קוראים לו. הוא כבן 50. משקפיו כחולים ומעוצבים, שרירי הקיבורת שלו מעידים כי הוא מתאמן בחדר כושר, או שהתאמן בצעירותו ומשהו מגמישות השרירים נשתמר. ועדיין, הוא רק דוד קופאי. בחור צעיר שעומד מאחורי בתור אומר: "אה, מה זה? הוא עבד איתי פעם בחנות בחורב". הצעיר מזהה בתור עוד מישהי שהוא מכיר. הם מתנשקים … המשך קריאת הפוסט דוד קופאי

סלון כל-ישראלי ממוצע. ארבעת בני המשפחה: אב, אם, ילדה בת 10 וילד בן 6 עומדים בשורה במרכז. ילדה: אבל אבא, אני חייבת לשירותים. אב: לא עכשיו! ילדה: אבל יש לי קקי. אב: הוא תיכף מגיע! ילדה: כמעט יוצא לי. אם: (בעצבים) אבל מה אמרנו לך, אה? ילדה: (בדמעות) לא ידעתי שהוא כבר… אם: מה לא … המשך קריאת הפוסט ראש ממשלת גללים