נולדתי בחודש פברואר, 1980, בבית החולים המרכזי של בוקרשט. כותרת העיתון באותו היום בישרה כי מדובר בחורף הקר ביותר שנרשם במדינה מאז ומעולם. כשהאחות שיילדה אותי יצאה מפתח בית החולים בתום המשמרת היא שפשפה את כפות ידיה ואמרה "אלוהים מנסה להקפיא אותנו ביחד עם הקומוניסטים המנוולים האלה". דברי הבלע שסיננה קפאו באוויר והיא חששה שאחד … המשך קריאת הפוסט רומניה, חורף 1980

דוד קופאי קוראים לו. הוא כבן 50. משקפיו כחולים ומעוצבים, שרירי הקיבורת שלו מעידים כי הוא מתאמן בחדר כושר, או שהתאמן בצעירותו ומשהו מגמישות השרירים נשתמר. ועדיין, הוא רק דוד קופאי. בחור צעיר שעומד מאחורי בתור אומר: "אה, מה זה? הוא עבד איתי פעם בחנות בחורב". הצעיר מזהה בתור עוד מישהי שהוא מכיר. הם מתנשקים … המשך קריאת הפוסט דוד קופאי

סלון כל-ישראלי ממוצע. ארבעת בני המשפחה: אב, אם, ילדה בת 10 וילד בן 6 עומדים בשורה במרכז. ילדה: אבל אבא, אני חייבת לשירותים. אב: לא עכשיו! ילדה: אבל יש לי קקי. אב: הוא תיכף מגיע! ילדה: כמעט יוצא לי. אם: (בעצבים) אבל מה אמרנו לך, אה? ילדה: (בדמעות) לא ידעתי שהוא כבר… אם: מה לא … המשך קריאת הפוסט ראש ממשלת גללים

היו אלה ימים תזזיתיים של סוף האביב. רוחות שרביות התחלפו בממטרים מרובבים שהותירו על חלונות בית הספר פסים אפורים ומאובקים. מרים, המחנכת והמורה לאזרחות, נכנסה לכיתה ט' 3, אוחזת בידה מעטפה גדולה בצבע חום שעליה רשום באותיות שחורות וגדולות השם יפה פיטוסי. "בוקר בוקר", היא פתחה כהרגלה, בעליזות דוקרנית, את שיעור האזרחות. "אני שמחה לבשר … המשך קריאת הפוסט תנו לחלל לנצח (או: פרשת אמץ חלל)

הצפצוף העמום שנשמע מתוך כיס מכנסיו של יחזקאל הקפיץ אותו. הוא שלף את הטלפון וביד רועדת בדק את הודעת המייל שהתקבלה, הודעה לה חיכה בציפייה דרוכה מהרגע בו שלח את שירו האחרון לעורך מדור הספרות בעיתון. "צר לי, אבל שירך, אף כי אינו נעדר מספר מעלות תרומיות, אינו מתאים לרוח השירית שאני מבקש להביא אל … המשך קריאת הפוסט משורר מזרחי זועם