משורר א: אתה משורר? משורר ב: כן. משורר א: איזה? משורר ב: מה זאת אומרת איזה? משורר א: משורר מזרחי? אשכנזי? הומו? משורר ב: לא זה ולא זה. משורר א: מה, אפילו לא חצי מזרחי? תוניסאי גם נחשב. משורר ב: לא, גם לא תוניסאי. משורר א: אז אולי חצי הומו? מה, לא נגעת לאף אחד … המשך קריאת הפוסט ריב המשוררים

מי יודע, אלמלא השרשרת שכובלת אותו לגדר, היה יכול הקטנוע הזה לנוס על נפשו. אבל מרגע שנכבל, לא היה לו סיכוי מול הלהבות. מראה הקטנוע המפויח צובט בלב, אי-רציונלי ככל שזה יהיה. הרי מדובר בחפץ עשוי מתכת ופלסטיק נטולי נשמה, כמוהו עוד אלפים על הכביש ברגע זה: אחד מנייד מגש פיצה אל חבורה של צעירים … המשך קריאת הפוסט 5 הערות על השרפה בחיפה (ועוד אחת על האנושות)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשף היום את תכנית הדגל של ממשלתו, "צוללת לכל ילד". הוא פתח את הקמפיין בביקור בגן ילדים, שם העניק לכל ילד מפתח לצוללת האישית שלו ואמר: "תדע כל אם עבריה שלבן שלה יש יכולת מכה שנייה". מערכת החינוך הישראלית ספגה בשנים האחרונות קיתונות של ביקורת על ההידרדרות המתמשכת בציוני המיצ"ב ועל … המשך קריאת הפוסט צוללת לכל ילד

השכן שנכנס לדירה האפלולית נאלץ לכסות את אפו בקצה חולצתו. ריח חריף של זיקנה עמד באוויר, כאילו האוויר דוחס בין פרודותיו זיכרונות ילדות רחוקים. התריסים היו מוגפים כמעט לגמרי, רק קרני אור עקשניות במיוחד הצליחו לעמעם מעט את העלטה. השכן צעק בשמו של מנדלבאום ["מר מנדלבאום! מר מנדלבאום!"], אך קולו נבלע בתוך הסמיכות המעיקה ובתוך … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (9)

אני תמיד ידעתי שצביקה משקר. איך? כי הוא תמיד היה שקרן, מאז שהיה ילד כאפות, זה למה. אני זוכר שלמדנו ביחד ביסודי ויום אחד, כשהיינו בכיתה ב', הוא נכנס לכיתה עם חזה כזה מנופח מגאווה ואמר: "דפקתי מכות לרפי בלולו". עכשיו תבין, רפי בלולו, שלמד בכיתה המקבילה, היו לו כתפיים כל כך רחבות שכדי לעבור … המשך קריאת הפוסט כוח צביקה – הסיפור האמיתי

מנדלבאום: תגיד, אתה עובד פה? איש: אני אובד פה. מנלדבאום: אה, מעולה, אז תוכל להגיד לי איפה… איש: אמרתי שאני אובד פה. ב-א'. מכיר? מנדלבאום: מה? איש: אובד דרך. אובד עשתונות. אובד עליו הכלח. או-בד, ב-א', מכיר, או שהעברית שלך דלה מדי? מנדלבאום: כן, אובד ב-א' אני מכיר… אז יש פה בכלל מישהו שעובד, ב-ע'? … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (8)

סוד הקיום נגלה למנדלבאום בחלום, אבל כשהתעורר בבוקר לא זכר אותו. תחושה של החמצה כססה בו, חומצית ורעילה. הוא התהלך עצבני בדירתו וניסה לשחזר את הסוד, אך ללא הועיל. אם רק אזכר בסוד הקיום, אמר לעצמו בכעס, חיי ישתנו לבלי הכר. הוא אימץ את מוחו אבל הדבר היחיד שהצליח לחשוב עליו היה נקודת החן החדשה … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (7)

[כינוס ועדת פרס נובל לספרות] גוטפריד: חברים, נותרו לנו שעות ספורות להחליט ואנחנו לא מתקדמים לשום מקום. אריקה: אם רק הייתם מקשיבים לי ומעניקים את הפרס למורקמי. הוא מפליא לשזור היפר-ריאליזם אל תוך מציאות מסויטת שהיא… יורגן: עוד קשקוש יפני... אריקה: אז אולי בחירה במשורר כמו אדוניס, שמולדתו נקרעת במלחמת אזרחים איומה. יורגן: תצטטי לי … המשך קריאת הפוסט פרס נובל לספרות

לפעמים מנדלבאום הולך לספרייה העירונית רק בשביל להריח ספרים ישנים ולהעלות זיכרונות. הוא שולף עותק צהוב מיושן ופותח אותו בעמוד אקראי. רגע לפני שהוא  מקרב אליו את אפו הוא עוצם את הנשימה לכמה שניות, מנקה את ראשו ממחשבות ורק אז לוקח שאיפה עמוקה, אפו נוגע לא נוגע בדפים המתפוררים. לפני מספר ימים הוא הריח את … המשך קריאת הפוסט מנדלבאום (6)

לאחר שזוג הורים העניק לבנם את השם המחייב אלאור, על שם החייל היורה מחברון, היה זה עניין של זמן עד שיגיע תורו של שמעון פרס. הורים טריים מהיישוב גינותיים בשרון העניקו לבנם הבכור את שמו של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. "לפי הגזים שיש לו, הוא בהחלט הקים כור אטומי", סיפרו בגאווה זכה בפרס: האהבה … המשך קריאת הפוסט תינוק בלתי נלאה