מן הארכיון

אסיר 220

96: פסססט, היי, ירוק, בוא הנה!

220: מי, אני?

96: אתה רואה פה עוד מישהו ירוק בסביבה?

האסיר החדש מתקרב בחשש אל האסיר הוותיק, בעל עצמות הלחיים השקועות והעיניים האפורות, אומרות המאום. הוותיק מעביר מבט בוחן ולגלגני על חליפת האסיר החדשה של העומד מולו, עדיין עם קפלי הגיהוץ וריח הלבנדר הזול, ומעלה חיוך זדוני.

96: תגיד, מה ילד היי-טק כמוך עושה פה בלי המחשב שלו?

220 בולע את הרוק, ומקווה שהפושע שמולו לא הבחין בכך. הוא זוקף את הגו, מנפח מעט את החזה ומנסה להשיב מבלי שקולו יישבר: אתה לא רוצה לדעת על מה אני יושב!

96 נוחר בבוז ומדליק לעצמו סיגריה. לאחר שהוא שואף עמוקות אל ריאותיו, הוא פולט את העשן הישר אל פרצופו של 220 ואומר: אתה לא רוצה לדעת מה קרה לאחרון שאמר לי את המשפט הזה.

220 מתחיל להפגין סימני מצוקה – כתפיו שחות מעט, עמידתו מתרככת. הוא נזכר כי הבטיח לעצמו שלא יישבר, בטח שלא בשלב כה מוקדם. הוא מנסה לגייס שוב אומץ, אותה תכונה שמעולם לא ניחן בה בשפע, ומשיב: תקשיב, אני לא רוצה צרות. אני אולי ילד טוב שיושב על העלמת מס, אבל יש לי את כל הכוונות לצאת מפה בדיוק באותו מצב שנכנסתי.

96 נוחר בבוז: אתה אולי חדש כמו כרובית שעכשיו נקטפה, אבל יש לך אחלה חוש הומור. אז בוא אני רק ארגיע אותך – אף אחד לא יוצא מפה כמו שהוא נכנס, גם אם הוא הבטיח את זה לאמא שלו.

220, בפרץ של ביטחון שמפתיע אפילו אותו, אומר: אני לא כל אחד! אל תשווה אותי, עם שני תארים אקדמיים ומשכורת טובה, לכל המיץ של הזבל האנושי שיושבים פה על אונס ורצח.

220 מבין שהוא מסכן את נפשו בהתפרצות המתנשאת הזו, וממהר לסייג: שלא תבין אותי לא נכון, אני בטוח שאתה בן אדם טוב שעשו לו עוול, אבל כל הגורמים הרלבנטיים הבטיחו לי שבבית כלא הזה זה שונה – כאן משקיעים באסירים, יש פה את האמצעים הטכנולוגיים הכי משוכללים, כאן לא יקרה לי כלום. אתה יודע איזה בלגן אבא שלי יעשה אם מישהו יפגע בי? הוא מכיר את כולם, כולל את הבעלים. תאמין לי שאף אחד לא ירצה להתעסק איתו ואיתי.

96 לא מסיר את החיוך הלגלגני מהפנים, ומתיז: אז איך האבא היקר שלך לא דאג שהתחת הלבן שלך לא ייכנס לחור הזה, אה? כנראה שהוא לא כזה חזק כמו שהוא חושב, אה? חמוד שלי, פה שומרים עליך כל עוד אתה שווה להם כסף. אבל חכה תראה מה קורה לך אם אתה עושה להם צרות והערך שלך יורד. אבל אתה יודע מה מצחיק פה? שלעשות צרות מבחינתם זה לא לעשות צרות.

220 מכווץ גביניו בניסיון לרדת לסוף דבריו של האסיר המזדקן שמולו, ותוהה: מה? אני לא מבין למה אתה מתכוון.

96: בטח שאתה לא מבין. אתה חושב שאחרי שאתה יוצא מהאוניברסיטה אתה יודע הכל בחיים, אה? אז בוא תקשיב: על כל יום שאתה פה, הבעלים של המקום המזורגג הזה מקבל מהמדינה 220 שקל, נכון? יפה. אבל מה קורה אם אתה לא עושה בעיות? מקצרים לך את העונש בשליש. ואתה בטח מבין מה המשמעות של זה, נכון? פחות כסף שנכנס אליהם לכיס.

220: מה? זה ממש שטויות מה שאתה מדבר. אם אסיר יוצא מפה לפני הזמן, תמיד יהיה מישהו שייכנס במקומו וימשיך להכניס להם כסף, אם זה באמת הדבר היחיד שמעניין אותם.

96: אתה שוכח רק דבר אחד פשוט – הם לא רוצים שתהיה להם תחלופה גבוהה של אסירים, כי מבחינתם זה אומר פחות רווח. באסיר חדש הם צריכים להשקיע יותר כדי שילמד איך להתאים את עצמו לכאן. לאסיר ותיק כבר לא מזיז כלום, בטח לא הבגדים המסריחים והגועל הנפש הזה שהם קוראים לו אוכל. ואם תחשוב על זה שמאסיר שעושה בעיות אפשר לשלול כל מיני תנאים ששווים כסף, תבין למה אסיר רע הוא מבחינתם אסיר טוב.

220: אל תיעלב, אבל זה נשמע כמו קשקוש. גם אם נניח לרגע שזה נכון, המדינה לא הייתה נותנת יד לדבר כזה. יש חוקים מאוד ברורים לגבי ההפעלה של הכלא הזה.

96: אמרתי לך שאתה לא יודע כלום מהחיים שלך. בפעם האחרונה שהיה כאן נציג של המדינה עוד הייתי שווה להם הרבה יותר כסף. אתה לא מבין שהמדינה לא באמת רוצה לדעת מה הולך פה? מבחינתה היא נתנה את האחריות למישהו אחר, והוא יכול לעשות מה שבא לו, כל עוד שני הצדדים יוצאים מורווחים.

האור שעוד היה בעיניו של 220 מתחיל להתעמעם, אך עדיין סימני השאלה גדולים, והוא מברר: מה זאת אומרת היית שווה יותר כסף? מאיפה אתה יודע כמה אתה שווה להם?

96: כשאתה עובד כמנקה במשרדים, יש לך גישה לכל המסמכים שאתה רוצה ולא רוצה לראות. אז באחד הימים, כשהתחשק לי לראות איזה שקרים כתבו עליי בתיק האישי, גיליתי שבשורה התחתונה היה כתוב: "אסיר בעייתי. לא פוגע באחרים. הערך שלו ירד בחודשיים האחרונים מ-220 ל-96 שקל ליום. יש לשקול הטמנת סכין קפיצית במזרון בטרם עריכת מסדר חיפוש בתא". עכשיו אתה מבין עם מי יש לך עסק?

למרות הדברים הללו, 220 נותר בספקנותו. לא אסיר ממורמר נפש הוא שיחלוק על מה שלמד במשך חמש שנות לימודי הכלכלה ומנהל העסקים. מבחינתו, הוא מצוי במתקן הכליאה המתקדם ביותר שבנמצא, והוא יעביר פה את שלוש השנים הקרובות תוך שמירה על פרופיל נמוך וחיכוך מינימלי עם שאר האסירים. אם צריך, הוא ישלם לאנשים כדי לצאת מפה בחתיכה אחת. כי ככה זה בעולם היום, והוא יודע את זה טוב מאוד – אם אתה שווה משהו ויש לך כסף, אף אחד לא ירצה להתעסק איתך.

 ***********חסוי**************

תיק אישי

שם האסיר: הראל דיין

עבירה: העלמות מס

עונש: שלוש שנים

מצב עדכני: נמנע כמעט לגמרי מכל מגע עם האסירים האחרים. מתבודד שעות רבות באחת הפינות במגרש וקורא מוספים כלכליים שהוא משיג תמורת תשלום.

ערך עדכני: 47 שקל ליום

סיכום: מהווה הפסד עתק בכל יום נוסף שהוא פה. ממליצים על פתיחת תגרה אקראית בשולחן שלו בחדר האוכל, כשאחד האסירים יוכוון להכות אותו בכדי לזכות בתגובה. במקרה שגם זה לא יעזור, יש לשקול ברצינות לפנות לאחד הפליליים הכבדים ולדאוג לחיתוך ההפסדים – כל זאת תמורת תשלום סמלי, כמובן.

prison

הבהרה: הקטע נכתב לפני כארבע שנים, לפני שבג"ץ פסל את רעיון העוועים לפיו יוקם בית כלא פרטי, שמפעיליו יקבלו מדי יום 220 שקל על כל אסיר שמוחזק שם. עם זאת, הוא תמיד יכול להיות רלוונטי כשדנים בהפרטת שירותים החיוניים לתפקודה של החברה. נניח, שירותי בריאות או חינוך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s