פנים. חדר תדרוכים צבאי. יום
ישיבה רמת דרג. קצינים וחיילים יושבים סביב השולחן, לכולם יש מחשבים ניידים. לחדר נכנס קצין בדרגת סגן אלוף.
סגן אלוף: בוקר טוב. כפי שכולכם יודעים, הגענו לרגע הכי קריטי שלנו, הרגע שבשבילו אנחנו קורעים את התחת כל השנה – היום אנחנו פותחים במבצע "נותנים זין לתקשורת".
הוא לוחץ על השלט הקטן שבידו ומפעיל את המצגת, שמוקרנת על הלוח שמאחוריו. בשקופית הראשונה כתוב: סודי ביותר. דובר צה"ל – יחידת קידום זרע לוחמים, ורואים תמונה לא מאוד מרומזת של גולנצ'יק שמאונן לתוך הכומתה שלו. בידו השנייה הוא מצדיע.
סגן אלוף: היום כל אחד מכם ייצא מהמשרד הממוזג וילך למרפסת כדי להתקשר לעיתונאים בכל כלי תקשורת אפשרי – אני חוזר! כל כלי תקשורת אפשרי – ואתם תעשו הכל בשביל שהם יפרסמו אייטם על הלוחמים שלנו שמחרפים את נפשם בעזה ובלבנון, וכל מה שהם רוצים זה לחזור הביתה בשלום, ללכת לבנק הזרע ולאונן לתוך כוסית בשביל אלפייה. שאלות?
אחת החיילות מרימה את ידה.
חיילת: כשאתה אומר כל כלי תקשורת אפשרי, אתה מתכוון גם לבלוגים וכאלה?
סגן אלוף: מצידי שזה יהיה עלון בית הספר היסודי על שם רבין בגבעת שמואל.
חיילת: אה, מעולה, כי יש לי קשרים עם העורך של מעריב לילדים.
סגן אלוף: אני לא צריך לספר לכם איך כלי התקשורת היום עושים לנו את המוות. הם כבר לא מקבלים כל אייטם שמציעים להם כמו פעם. אתם חייבים לפמפם חזק את המסר שיש הרבה נשים ימניות שרוצות זרע של לוחמים שהרגו איזה ערבי או שניים.
חייל: מה לגבי ראיונות עם חיילים קרביים? שנה שעברה זה עבד מצוין.
סגן אלוף: שאלה מצוינת! אני רוצה להזמין לחדר את אבי, אבל בגלל שאין לו סיווג ביטחוני אני צריך לכבות פה את המצגת ואתם תסגרו את הלפטופים (מכבה את המצגת. הלפטופים נסגרים) בוא, אבי, אתה יכול להיכנס.
אל החדר נכנס גולנצ'יק מזוקן וחרוך שמש.
סגן אלוף: תכירו, זה אבי, לוחם באגוז, אבל בשביל התקשורת הוא יהיה א'. אבי, בוא ספר לחבר'ה פה מה אתה עושה כשאתה חוזר הביתה מעזה.
אבי: ברגילות או בחופשים אני מתאם עם נציג של הבנק זרע שאני מגיע לתרום. מבחינתי זה נטו עניין כלכלי. משכורת של חייל לא מספיקה לכלום – סיגריות ובילויים ואתה כבר במינוס בחשבון. הכסף מהתרומות זרע עוזר לי לסגור פינות וליהנות מהחיים.
סגן אלוף: מעולה, אבי, תודה. יש לכם שאלות אליו? תחלבו אותו כמה שיותר.
חיילת ב': למה אתה עושה את זה? בגלל המצב בבית?
אבי: וואלה המצב בבית לא משהו, במיוחד אחרי שפיטרו את אבא מהעבודה.
חיילת ב': סגרו לו את המפעל בדרום?
אבי: לא, איזה דרום! אנחנו גרים בראשון. פיטרו אותו כי הוא גנב מהקופה.
קצין: הוא בטח עשה את זה כדי לממן לימודים לילדים, לא?
אבי: לא, הוא שם הכל בווינר.
סגן אלוף: טוב, אנחנו סוטים פה מהנושא. אבי, אתה מכיר עוד חברים קרביים שעושים את זה?
אבי: בטח! כל היחידה כמעט. אם יש לנו נהג אוטובוס גבר שגם היה אגוזניק אז בדרך הביתה הוא עוצר לנו בבנק זרע וכולנו יורדים, מביאים שם ביד וממשיכים הביתה עם הסטפה בכיס.
קצינה: מקסים. זו גאוות יחידה. שווה גם להדגיש את זה כשמדברים עם העיתונאים.
סגן אלוף: יאללה, דיברנו מספיק. הגיע הזמן לצאת למשימה. קדימה!
כל החיילים של דובר צה"ל קמים חדורי תחושת שליחות. הם יוצאים מהחדר, ונשארים בו רק סגן האלוף ואבי מאגוז. אבי מוציא מהכיס כוסית קטנה.
אבי: תגיד אחי, איפה השירותים פה? יש לחברה שלי היום יום הולדת, ועוד לא קניתי לה כלום.
סגן האלוף לוקח את אבי ומכווין אותו לשירותים.
סגן אלוף: יאללה, תקוף (קורץ לו).
אבי: תודה אחי. אתה יכול לשמור לי על הנשק בזמן שאני בפנים?
אבי נותן את הרובה שלו לסגן אלוף. הוא עומד מחוץ לשירותים עם הנשק עליו, מביט מצד לצד ושומר שאף אחד לא יפריע ללוחם לבצע את המשימה.
סוף.
>> תזכורת: המשימה הצליחה גם בשנה שעברה
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
צריך היה להיות: "ישיבה רמת זרג"