ראש ממשלת גללים

סלון כל-ישראלי ממוצע. ארבעת בני המשפחה: אב, אם, ילדה בת 10 וילד בן 6 עומדים בשורה במרכז.

ילדה: אבל אבא, אני חייבת לשירותים.

אב: לא עכשיו!

ילדה: אבל יש לי קקי.

אב: הוא תיכף מגיע!

ילדה: כמעט יוצא לי.

אם: (בעצבים) אבל מה אמרנו לך, אה?

ילדה: (בדמעות) לא ידעתי שהוא כבר…

אם: מה לא ידעת?! מה?! שבועיים שאנחנו מתכוננים לביקור שלו! שבועיים היו לך לעשות כמה קקי שאת רוצה.

ילדה: (בוכה בקול רם יותר) היום לא יצא.

ילד: (בלגלוג) מגיע לך ומגיע לך.

אב: שקט שניכם! אתם עושים לי בושות! דיר באלאק אתם הורסים את הביקור הזה עם הקקי שלכם!

קול צעדים כבדים מגיע מבחוץ. כל בני המשפחה מביטים בציפייה דרוכה אל עבר הדלת. כשהיא נפתחת, נכנסים פנימה שלושה שומרי ראש גברתנים, מרכיבים משקפי שמש שחורים, אוזנייה תחובה בתוך אוזנם. כל אחד מהם נעמד בפינה אחרת של הסלון. רגעים ספורים לאחר מכן נכנס גבר לבוש בהידור. הוא מלווה במזכירתו הצעירה.

ראש הממשלה: ערב טוב משפחת… (המזכירה לוחשת לו) רחמים.

אב: ערב טוב, אדוני ראש הממשלה. זה כבוד גדול בשבילנו ש…

ראש הממשלה: אני תמיד שמח לפגוש את הנתינים שלי (המזכירה לוחשת מאחור)… את האזרחים שלי באזור המחיה הטבעי שלהם. (ניגש ללחוץ את ידי בני המשפחה).

אב: אדוני ראש הממשלה, אנחנו כל כך שמחים שבחרת דווקא בנו לביקור השבועי שלך.

ראש הממשלה: מה זאת אומרת? הכבוד הוא כולו שלי. אנשים פשוטים כמוכם נותנים לי את הכוחות לעשות את העבודה הקשה יום יום.

אב: תרצה משהו לשתות? לאכול? אשתי הכינה את עוגת הבננות המפורסמת שלה, היא…

ראש הממשלה: בננות עושות לי עצירות.

אם: כן, אבל היא עשויה מרכיבים טבעיים…

ראש הממשלה: (נרגז) עצירות, גברת, שמעת פעם על עצירות?

אב: תסלח לה, אדוני ראש הממשלה, היא פשוט קצת מתרגשת, כמו כולנו.

ראש הממשלה: זה בסדר, אתם יודעים, בגילי זה לא קל…

אב: כן, בטח, בטח.

ראש הממשלה: … עד שמגיע הרגע שבו אתה יכול לעשות משהו טוב בשביל העם שלך, שעבר את הפוגרומים והשואה והערבים וכל החרא הזה, הדבר האחרון שאתה רוצה זה עצירות.

אם: אני מתנצלת, לא ידעתי…

ראש הממשלה: שלוש מאות שישים וחמישה ימים אני עובד בשבילכם, אין לי לילות, אין לי סופי שבוע, אין לי חגים, את התחת אני נותן בשביל המדינה הזאת.

אם: כן, בטח, אנחנו מרגישים את זה!

ראש הממשלה: אז אמרתי לאחד מיועצי התקשורת שלי, אני לא זוכר כרגע מי מהם בדיוק כי כולם נראים לי אותו הדבר, אמרתי לו: אני רוצה להיפגש עם האנשים הנפלאים של המדינה הזאת ולהראות להם עד כמה הם חשובים לי.

אב: תשמע, אדוני ראש הממשלה, כששמענו שבחרת בנו מכל השכנים לא עצמנו עין שבועיים.

אם: הברקנו את הבית לכבודך.

ילד: אני הכנתי את כל השיעורי בית.

ילדה: יש לי קקי.

ראשיהם של בני המשפחה נפנים אליה, נזעמים.

אב: (מסנן לעבר הילדה) נשבע לך שאם את לא סותמת את הפה שלך עכשיו… (לראש הממשלה) תסלח לה, הוד מעלתו, יש לה קצת מעי רגיז ובעיות באישיות.

ראש הממשלה: זה בסדר גמור. איך אומרים אצלנו? I don't give a shit (ניגש לילדה ומלטף אותה על ראשה) בן כמה אתה, חמוד? שלוש? ארבע?

ילדה: אני בת עשר.

ראש הממשלה: (צוחק) איך הזמן עף כשנהנים במדינה הזאת, אה?

ילדה: אבל באמת יש לי קקי.

ראש הממשלה: (מתכופף אליה ולוחש באוזנה) אבל קודם אני (למזכירתו) אני מוכן.

המזכירה מסמנת לשומרי הראש, ואחד מהם שולף סדין כהה. יחד עם שומרי הראש הנוספים הם יוצרים וילון באמצע הסלון. גובהו של הווילון הוא כמחצית גובהו של אדם. ראש הממשלה נכנס אל מאחורי הפרגוד המאולתר, רק פלג גופו העליון מציץ מתוכו.

אם: אני בדיוק ניקיתי את השטיח כדי שתוכל…

ראש הממשלה: אני מבקש לא להפריע לי.

אם: סליחה.

ראש הממשלה מפשיל את מכנסיו וכורע אל מאחורי הווילון, כך שלא רואים אותו בכלל. הוא מתחיל להשמיע קולות מאמץ גוברים והולכים.

ראש הממשלה: (במאמץ) ז-ה… ל-א… י-ו-צ-א… (מתרומם, פניו אדומות ממאמץ) יש לכם שזיפים?

אב: שזיפים?

ראש הממשלה: שזיפים, שזיפים.

אב: (לאם, בלחץ) תביאי שזיפים.

אם: (לילדה) תביאי שזיפים.

ילדה: אבל יש לי קקי (לילד) תביא שזיפים.

הילד רץ החוצה. כולם מחכים, קוברים מבטיהם ברצפה. הילד חוזר עם פרי עגול בידו. הוא מגיש אותו לראש הממשלה.

ראש הממשלה: זה תפוח. הבאת לי תפוח.

ילד: חשבתי ש….

ראש הממשלה: חשבת (בקול מתיילד) "לא משנה איזה פרי אביא, זה בטח יהיה כמו שזיף". אתה יודע מה תפוחים עושים?

ילד: (מבוהל) ל.. לא.

ראש ממשלה: עצירות! תפוחי עץ מלאים בסיבים והם עושים עצירות! אתה יודע מה זה אומר?

ילד: לא.

ראש הממשלה: זה אומר שאני אהיה תקוע איתכם, משפחה של פרימטיבים, בסלון, עם עצירות מהגיהנום!

אב: תסלח לו, אדוני, הוא לא התכוון…

ראש הממשלה: בטח לא התכוון! גם אני לא התכוונתי לקצץ בקצבאות הזקנה כשהייתי שר אוצר, ולא התכוונתי לצאת למלחמה כשהייתי שר הביטחון, ולא התכוונתי להיות ראש ממשלה שתקוע עם עצירות בסלון!

מזכירה: ראש הממשלה, אנחנו צריכים להמשיך לישיבת הקבינט.

ראש הממשלה: ומה את מצפה, שאני פשוט אלבש חזרה את התחתונים והמכנסיים ואמשיך לישיבת הקבינט כאילו כלום? האנשים הטובים האלה כבר חודש לא ישנים מאז שהודיעו להם שהם זכו…

אב: שבועיים.

ראש הממשלה: מה?

אב: הודיעו לנו לפני שבועיים.

ראש הממשלה: (למזכירה) תגידי ליצחקי שאם הוא לא רוצה לעבוד כל שארית החיים שלו בתור פקח בסחנה מטעם רשות שמורות הטבע והגנים, כדאי לו מאוד שיתנו לאנשים התראה של חודש לפחות לפני שאני מגיע (פונה לאב) נכון שהיה עדיף אם לא הייתם ישנים חודש מראש?

אב: תראה, אנחנו דאגנו להכל…

ראש הממשלה: כן, אבל תחשוב כמה עוד הייתם יכול להספיק אם היה לכם חודש התארגנות – הייתם עושים איזה רמונט קטן, מחליפים את הבלטות הישנות האלה, צנרת, חשמל, צבע, ריסוס…

אם: אבל אין פה נמלים או משהו.

ראש הממשלה: מספיק שנמלה אחת קטנה תצליח לעבור את מעגלי האבטחה ולהיכנס לי לתוך התחת בזמן שאני מחרבן לכם בסלון – וכל העתיד של מדינת ישראל בסכנה. אתם מסוגלים בכלל להבין את זה?

אם: אני מבטיחה לך ש…

ראש הממשלה: מבטיחה, מבטיחה. גם לי הבטיחו במלחמה האחרונה שהצבא יעצור את הטילים תוך ארבעים ושמונה שעות. אז הבטיחו!

מזכירה: אפשר לעשות את מה שעשינו בבית הקודם.

ראש הממשלה: לא, עזבי, זה לא נעים…

אב: כן, בטח, מה שצריך. רק תגידו.

מזכירה: (לאב) טוב, אז אני אצטרך שתשכב פה באמצע (מחווה על אמצע הסלון).

אב: מה, ככה באמצע? פשוט לשכב?

מזכירה: כן, מתחת לראש הממשלה.

האב נשכב מתחת לראש הממשלה.

אב: ככה זה טוב?

ראש הממשלה: בוא נראה (כורע מעל הראש של האב) קח קצת שמאלה (האב זז) קצת ימינה (האב זז) עוד טיפ טיפה שמאלה (זז) זהו!

ילד: אמא, מה אבא עושה?

אם: שששש, חמוד, אבא עוזר למדינה.

ראש הממשלה: (במאמץ, מזיע) צא, גוש חוסם, צא! צא בשביל ששת המיליונים! צא בשביל אנוסי ספרד! למען השם ולתפארת מדינת ישראל – צא!

הילדה מתחיל לייבב חרישית.

אם: (לוחשת לעבר הילדה בעצבים) מה קרה עכשיו?

ילדה: ברח לי.

ראש הממשלה: מה היא אמרה?

אם: שברח לה.

ראש הממשלה: ככה? פשוט ברח לה?

ילדה: סליחה, הייתי חייבת.

ראש הממשלה: זה בסדר, חמודה, ככה אני מבין את המצוקות של הדור הצעיר פה במדינה, דור שבלעדיו אין לנו עת… רגע! נראה לי שיצא! (מביט אל האב הכורע תחתיו) הרגשת משהו?

אב: (בפה מלא, מחרחר) כככככ….

ראש הממשלה: (בשמחה מתפרצת) זה יצא! זה יצא! אחרי עשרה ימים – זה יצא!

המזכירה מגישה לו חבילת מגבונים לחים. ראש הממשלה מנגב ומשליך את המגבונים על האב.

אם: זה בסדר, אני אנקה.

ראש הממשלה: לא נעים לי להטריח אתכם, אבל אצל אחת המשפחות הקודמות הבן הגולנצ'יק לא התקלח שבועיים אחרי הביקור שלי. הוא השתמש בזה בתור הסוואה כשנכנס לעזה. חבל רק שהכלבים נבחו עליו וחשפו את המיקום שלו…. טוב, לא נורא, עכשיו המשפחה שלו מקבלת קצבה ממשרד הביטחון, אז הכל בסדר.

ראש הממשלה לוחץ את ידו של האב השוכב, ועובר ללחוץ את ידיהם של שאר בני המשפחה.

ראש הממשלה: (כשהוא עומד מול הילדה) איכס, משהו פה מסריח… (למזכירה ולשומרי ראש) בואו נעוף מפה לפני שניחנק למוות. יש לי עוד ישיבה של ממשלת גללים לנהל (צוחק מהבדיחה של עצמו).

ראש הממשלה ופמלייתו יוצאים. בני המשפחה נותרים נטועים במקומם. הבת בוכה. הסוף.