יש משפט כזה שאומרים לילדים: "סבלנות / סבלנות / לא קונים בשום חנות". רק היום קלטתי שהמשפט הזה אומר בדיוק ההפך ממה שחושבים. כי אם סבלנות לא קונים בשום חנות, אז מאיפה הילדים אמורים להשיג את זה? לקטוף מהעץ? לגדל בעצמם? אנחנו נמצאים בעידן בו עשינו מיקור חוץ לכל אספקט בחיים – מישהו אחר מגדל עבורנו את האוכל ומביא לנו אותו עד פתח הבית ומנקה לנו את הדירה ואת האוטו ואפילו אורז לנו את הכל בארגזים ופורק את הכל במעבר דירה – אז למה שהילדים יתחילו לפתח סבלנות? מה הם, משק אוטרקי? מישהו זוכר עוד את התקופה בה האבות היו שוטפים בעצמם את המכונית והאמהות היו עושות ספונג'ה ואף אחד לא חשב אפילו על האפשרות שמישהו זר יעשה עבורנו את העבודה הזאת?
במילים אחרות, כשאנחנו אומרים לילדים שלנו שאי אפשר לקנות סבלנות בשום חנות אנחנו בעצם אומרים להם "אי אפשר להשיג סבלנות בשום מקום. אין. אמרו בחנות שיתקשרו אלינו אם יגיע משלוח של סבלנות, אבל עד אז תתאזרו ב… בקיצור אין". לילדים, בתורם, לא תהיה סבלנות לחכות לסבלנות וכל הספירלה הלוגית הזאת תסתכם באחת משני דרכים: או התקף טנרום, או שהילד יקבל במקום את מה שרצה. בלא מעט מקרים שתי הדרכים ייפגשו.
הילדים שלי לא מכירים עולם בו לא מקבלים כל דבר שהם רוצים, מתי שהם רוצים. הם לא יודעים מה זה לחכות לפרק בסדרה שמשודר ביום מסוים בשעה מסוימת, הם לא מבינים למה אי אפשר לעצור את השידור באמצע ולהמשיך אחרי הפיפי, והם בהחלט לא מבינים למה אי אפשר פשוט להזמין סבלנות באינטרנט. לך תגיד להם שניסית פעם להזמין סבלנות מעלי אקספרס, אבל הסבלנות שהגיעה הייתה במידה של סינים, שלמרות מימדי הגוף הקטנים שלהם יש להם חתיכת סבלנות, וזה לא מתאים לאקלים הישראלי או שאין מתאם לשקע עם הארקה, ולמי בכלל יש סבלנות לדברים מעלי אקספרס שלא עובדים.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
מחשבה מעניינת מאוד. תמיד יהיו רגעים בחיים שצריך סבלנות, אפילו בעולם הטכנולוגי שלנו – לחכות עד שיגיע משלוח האוכל, סבלנות עד שיציעו לך את העבודה שרצית, סבלנות עד שהצלצול יגמר וכו'. נשמע שיותר קשה לך לומר להם לא 😉
ככל שהטכנולוגיה מתקדמת כך גם הצורך בסבלנות נעלם. אמאזון כבר פיתחה רחפנים שיביאו את המשלוח עד הבית, כך שלא תהיה תלות בשליחים. מניח שזה יזלוג לעוד הרבה תחומים בחיים.