הוא יצא עם הכלב לטיול הלילי הקבוע שלהם, וכשהרים באגביות את מבטו ראה את הירח נוֹגֵהַּ בעוצמה, כאילו אומר למאורות המלאכותיים שתחתיו "לעולם אל תנסו להאפיל עליי, ננסי אור שכמותכם. אני גרם שמיים בן מיליארדי שנים, תוצר של התנגשות אדירים ואתם, אתם ניסיון נואל להיאבק בחשכה שתטרוף אתכם חיים ותחנוק בהנאה את חוט הלהט שלכם בשתי ידיה השחורות".
כשחזר הביתה הוריד את בגדיו ונכנס לחדר האמבטיה. האור הפלורוסנטי הקר לא חמל עליו, על שיערו המקליש ועל החטטים שנפערו באפו ועל השיניים הצהבהבות ועל בטנו הנרעדת במשמניה. פעם, לא מזמן, נהג להתפאר שהוא נראה צעיר מכפי גילו. הוא היה מבקש מאנשים שזה הרגע פגש לנחש בן כמה הוא, רק כדי לראות את זיק ההפתעה בעיניהם כשהיה אומר להם שזה מכבר חצה את הארבעים.
אחרי שהתקלח הביט בחטף במראה והתכונן לצאת מחדר האמבטיה, כשהנורה שמעל ראשו הבהבה מספר פעמים, כמו שולחת הודעה בצופן מורס. הוא חבט בידו על מכסה הפלסטיק שהאהיל עליה, וזו סיימה את הודעתה הבהולה. אני צריך לזכור לקנות מחר בבוקר נורה חדשה, אמר לעצמו. כשנכנס למיטה ראה על שיפולי השמיכה כמה קרני אור לבנבנות שחדרו מהחלון. הן נדמו לו כאצבעות דקיקות ומגוידות של פסנתרנית קשישה הבאות ללטפו. הוא שקל לרגע האם להתמסר אליהן, אבל העייפות גברה עליו. הוא עצם את עיניו ונתן לחשכה לבלוע אותו.
חראקירי - הבלוג של ליאור גלציאנו 
האכזריות בביקורת העצמית, ואינוס הירח וכל קרן אור אומללה להשתתף בחגיגה הדיוניסית של שנאת הגוף מרשימות. אבל תמיד בסוף הדרך מחכה האפלה ולא קרן אור, כידוע 🙂
לא נותנים להתבכיין בבית הזה 😉