1. "המתאבד" של המחזאי הרוסי ניקולאי ארדמן נחשב, ובצדק, לאחד המחזות הסאטיריים הטובים ביותר אי פעם. הוא נכתב בשנת 1928, אחד עשר שנים אחרי המהפכה הבולשביקית. מסופר בו על סמיון סמיונוביץ', אדם פשוט שאינו מחובר למנגנוני המפלגה הסטליניסטית ולכן אינו מוצא עבודה. כשהוא מאיים כי יתאבד בשל מצבו הכלכלי, צצים לפתע נציגים של מגזרים שונים … המשך קריאת הפוסט הגיגים #3

התחושה שלי בימים האחרונים, עם פרסום הסיכויים הגדולים לחלות בקורונה, היא כשל צעיר אמריקאי שמחכה לצו הגיוס לווייטנאם. מדי בוקר אני צועד מטפורית אל תיבת הדואר שמחוץ לביתי ופותח אותה בלב הולם, לא לפני שהשתהיתי מולה מספר שניות והתפללתי חרישית שתהיה ריקה. שוב לא עלה מספרי בגורל. אני פולט אנחת רווחה וחוזר אל הבית בצעד … המשך קריאת הפוסט הגיגים #2

המחזאי הרולד פינטר סיפר פעם בראיון שלפעמים כל מה שהוא צריך בשביל להתחיל לכתוב מחזה הוא תמונה או משפט. כך, למשל, נולד המחזה The Homecoming. בראשו של פינטר צץ המשפט What have you done with the scissors. הוא לא ידע מי אמר למי ולמה, אבל מבחינתו זה היה קצה חוט מספק שהוא יכול היה למשוך … המשך קריאת הפוסט תחנה – תסכית

גבר ואישה שוכבים במיטה, כל אחד בצד שלו, וצופים בחידוש העכשווי של הסדרה "תמונות מחיי נישואין".גבר: תעצרי רגע, אני צריך להשתין.האישה לוחצת על השלט. התמונה קופאת. הגבר יוצא לדקה וחוזר.גבר: יאללה, תמשיכי.האישה לוחצת על כפתור בשלט. דבר לא קורה .גבר: נו...אישה: אבל לחצתי.גבר: לא לחצת.האישה לוחצת שוב על הכפתור. התמונה עדיין קפואה.גבר: תביאי רגע (לוקח … המשך קריאת הפוסט תמונות מחיי נישואין, גרסת המטא

8/7/21 קשה לי עם השינויים הגופניים שמאפיינים את גילי. אני מרגיש שהנפש שלי נשארת כמות שהיא (ברור שהיא לא), בעוד הגוף פונה לדרך משלו, בלי שיש לי שליטה על התהליך. האם זה אומר שהקשר גוף-נפש, שכה מדברים בשמו, הולך וניתק? אני מאמין שלא. כי בעוד שאת השינויים הגופניים אנחנו יכולים להעריך במבט או בעלייה על … המשך קריאת הפוסט הגיגים #1