כשייצא החוצה יגיד לה בדיוק מה הוא חושב. הפעם לא יתפתל, לא יגמגם, לא ילעלע את המילים שהריץ פעמים כה רבות בראשו. הטלת שתן אחת, זה מה שמפריד בינו ובין חיים חדשים. טוב, אולי הם לא יהיו לגמרי חדשים; בכל זאת יישאר עם אותה העבודה הלא מספקת, והשכן שלא מפסיק להשמיע מוזיקה בקולי קולות, והאוטו … המשך קריאת הפוסט זרימה
מחבר ליאור גלציאנו
ארומת קין
הייתי היום בארומה בגליל העליון, ואחת הלקוחות שאלה אם כדאי להזמין כריך טונה. המוכרת ענתה שאין שום בעיה להזמין כי "ארומה תל אביב זה רשת אחרת. אנחנו שתי רשתות נפרדות". זה הזכיר לי את הסיפור המקראי על שני האחים שהקימו רשת בתי קפה מצליחה, ואז אלי, פקיד שומה במס הכנסה ירושלים, ביקש מהם להעלות לו … המשך קריאת הפוסט ארומת קין
סבלנות, סבלנות
יש משפט כזה שאומרים לילדים: "סבלנות / סבלנות / לא קונים בשום חנות". רק היום קלטתי שהמשפט הזה אומר בדיוק ההפך ממה שחושבים. כי אם סבלנות לא קונים בשום חנות, אז מאיפה הילדים אמורים להשיג את זה? לקטוף מהעץ? לגדל בעצמם? אנחנו נמצאים בעידן בו עשינו מיקור חוץ לכל אספקט בחיים - מישהו אחר מגדל … המשך קריאת הפוסט סבלנות, סבלנות
דולה
בית חולים. חדר לידה. גבר על מיטה, נאנק מכאבים. לידו עומד גבר אחר, מחזיק בידו. לרגע אפשר לחשוב שמדובר בחברים טובים או בבני זוג. אבל לא - זהו הדולה של הגבר הנאנק מכאבים. גבר: (צועק) אאאאאאהההההההה!!! דולה: ששששש, אל תשכח את כל מה שלמדנו בשיעורים. גבר: אני מנסה, באמת… דולה: אני יודע, זה קשה. גבר: … המשך קריאת הפוסט דולה
דברים שאני יודעת – ביקורת הצגה
אחד הז'אנרים השחוקים ביותר ביותר בתיאטרון המודרני בכלל, ובתיאטרון הישראלי בפרט, הוא הדרמה המשפחתית. לרוב זה מתנהל בצורה הבאה: משפחה שנראית אידילית כלפי חוץ מתכנסת לכבוד אירוע, בדרך כלל ארוחת חג. אל אחד או יותר מבני המשפחה מתלווה בן או בת זוג שזהו להם המפגש הראשון עם המשפחה. במהלך הארוחה המשפחתית יתגלה - כמה מפתיע … המשך קריאת הפוסט דברים שאני יודעת – ביקורת הצגה
איש זקן
מָה אַתָּה רוֹאֶה בַּתְּמוּנוֹת אִישׁ זְקַן פָּנָיו חֲרוּשׁוֹת תְּלָמִים חֲרוּצֵי אַכְזָב בָּהֶם נִטְמָנִים עֶבְרָה וְזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי יֵאוּשׁ לֹא נוֹתָר לוֹ דָּבָר רַק לִבְכּוֹת מָה אַתָּה רוֹאֶה בַּמַּרְאָה אִישׁ זָקֵן בְּעֵינֶיךָ נוֹתַר זִיק זָעִיר צֵל שֶׁל בָּרָק תִּזְכֹּרֶת לְיָמִים בָּהֶם חָשַׁבְתָּ רַבּוֹת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בַּחַיִּים הַלָּלוּ כָּל שֶׁנּוֹתָר לִי רַק לִבְחֹר
כרוב כבוש
כרוב כבוש. התמכרתי לכרוב כבוש. בוקר, צהריים וערב - כרוב כבוש. על פניו אין עם זה בעיה. להפך אפילו. מחקרים מצאו שבכרוב כבוש יש הרבה חיידקים פרוביוטיים. מספרים שבגרמניה יש אנשים שאוכלים כל היום כרוב כבוש ולכן הם אף פעם לא חולים. קהילת חיידקי המעיים שלהם חוגגת על זה כמו אוהדי כדורגל בווארים מבוסמים, ובתמורה … המשך קריאת הפוסט כרוב כבוש
חשבונית מס
לקוח וזונה מסיימים לשכב. הלקוח מתלבש בזמן שהזונה מעשנת סיגריה ליד החלון. לקוח: היה טוב, אה? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: כמה אמרנו שזה, ארבע מאות? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: (שולף את הארנק, מוציא את הכסף ושם על השולחן) לשים לך את זה פה? זונה: (מהמהמת) אה אה. לקוח: שמתי את זה מתחת לגיליון … המשך קריאת הפוסט חשבונית מס
מכיתות
esse est percipi אדם הולך ברחוב. לא אדם אחד הוא, בעצם, אלא קליידוסקופ מלא בזכוכית שנשתברה, וכל רסיס מעוות קצת את מי שהוא בעיני הסובבים אותו. יביט בו נהג האוטובוס החולף ויקלוט בדיוק את המכיתה בה הבטן נצבטת לכדי בטנונית, חישוק הולה הופ של שומן שעובר מצד לצד עם כל פסיעה; תעבור מולו מטפלת פיליפינית … המשך קריאת הפוסט מכיתות
שלשלאות
היא שואלת אותך על ספר אהוב מהילדות, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זה על השלשלאות שכופתות אותך בדיוק כפי שכפתו את גוליבר בספר שהיה לך כשהיית בן 10 או 12. בעוד שהאיור זכור לך בבירור, כאילו שהשנים לא הדהו את הזיכרון ולא הוסיפו או גרעו קו מפה או משם, או שרטטו בשחור לבן איור … המשך קריאת הפוסט שלשלאות






