חוץ. שטח עירוני - יום אנחנו ליד מעבר חצייה בכביש שומם לחלוטין. אין אף אוטו או נפש חיה בסביבה. למעבר החצייה מגיע יהושע, בשנות ה-40 לחייו, שיערו המקליש מדובלל ועיניו נראות כפעורות תמידית מאחורי זגוגיות המשקפיים. האור ברמזור אדום, ולכן יהושע מחכה מספר שניות. כשהוא מבין ששום מכונית לא תגיע בזמן הקרוב, הוא מביט במהירות … המשך קריאת הפוסט מעבר חצייה
מחבר ליאור גלציאנו
יוצא מהארון
פנים. חדר נוער טיפוסי - ערב נער יושב בחדרו. פניו עגומות. מעל מיטתו תלוי פוסטר שבו נראה חייל צה"ל בפוזה קרבית, כשמתחתיו הכיתוב "תנו לצה"ל לנצח". הנער מרים את הטלפון הנייד שלו ומחייג. נער: טוב תקשיב, אני הולך לעשות את זה. נשבר לי הזין מלהסתיר את זה כל הזמן. אני כבר לא ישן בלילה בגלל … המשך קריאת הפוסט יוצא מהארון
מותר להשוות
פנים. קליניקה פרטית של רופא - אחר צהריים גבר ואישה נכנסים ומתיישבים מול הרופא. בני הזוג לבושים בהידור מסוים. ניכר שהם בעלי אנשים משכילים, כנראה בעלי מקצועות חופשיים, ליברלים. גם הקליניקה של הרופא, מתוקף תפקידה, נקייה ומהודרת. רופא: שלום. אישה: היי, שלום. רופא: במה אני יכול לעזור לכם? אישה: הגענו אליך בעקבות המלצות של חברים … המשך קריאת הפוסט מותר להשוות
קדימה התפלל
חוץ. שטח אימונים צה"לי בחודש אוגוסט - יום חבורת חיילים יושבת על הקרקע הטרשית ומעלת ההבל. בצד מסתודדים שני המפקדים: הקצין אלעד והמ"כ חנן. שניהם חסונים ושזופים. אלעד: תזכור שזו הפעם הראשונה שלהם. חייבים להביא להם דברים שהם מכירים, למה אלה מעופפים רצח, הראש שלהם בשמיים. חנן: אתה לא מבין כמה, אחי. אתמול, במסדר, אמרנו … המשך קריאת הפוסט קדימה התפלל
שתיים ברחל
"מה המצב אחי? אפשר להוציא אצלך מזומן גם? וואלה, מעולה. תן לי שנייה לבדוק כמה אני צריך. טוב, אחי, תביא לי שתי אלתרמן, שתי טשרניחובסקי, שתיים גולדברג וחמש רחל. אני אוהב שיש עליי את כל הסוגים, למה ככה אני לא צריך להסתבך עם עודף וכאלה. אחרי זה בפיצוציות וכאלה מפוצצים אותי במטבעות, ולך תתחיל לחטט … המשך קריאת הפוסט שתיים ברחל
אבטיחים
סופרמרקט. אדם עומד ליד האבטיחים. מכיוון שאין לו ממש אישיות מובחנת או מראה יוצא מגדר הרגיל, נכנה אותו "איש האבטיחים". הוא אינו מוציא מילה מפיו. עובר לידו אדם ומברך אותו: "אחלה אבטיח בחרת לנו שבוע שעבר" ולוחץ את ידו. איש האבטיחים מחייך ומהנהן. אחריו מגיע עוד גבר, שבעגלתו יושב ילד קטן. גם הוא לוחץ לאיש … המשך קריאת הפוסט אבטיחים
תיק פתוח
ידיו רעדו כשהוא פתח את תיק החקירה. עברו לא מעט שנים מאז שמונה לחקור את הפרשה, אך זיכרון הכישלון עדיין צורב בנפשו. גם היום, כשהוא כבר אינו בשירות פעיל, לא ברור לו היכן שגה: האם הייתה חפרפרת בארגון, או שמא יכולותיו האינטלקטואליות של הפושע היו גדולות מכפי מידותיו. ואולי איזשהו פרט מידע קטן פשוט חמק … המשך קריאת הפוסט תיק פתוח
גברים בשכול
פנים. בית קפה טיפוסי - יום נכנסים שני פקחים בעלי ארשת פנים רצינית. אחד מהם גוץ בעל שיער דליל המשוח לאחור בג'ל, השני גבוה וכרסתן. הם לבושים באלגנטיות שלומפרית: מכנסי בד מקומטים, חולצה מכופתרת קצרת שרוולים (למגודל יש עיגולי זיעה בבית השחי) ועדשות שחורות המורכבות על משקפי הראייה. הגוץ קורא בדקדקנות את התפריט ומאזין ברוב קשב למוזיקה המושמעת (בדיוק מנוגן … המשך קריאת הפוסט גברים בשכול
איש גדול היה
"היו לו רגעים כאלה שלא ידעת אם הוא הולך להתייחס אליך כמו אל הבן שלו, או להיכנס בך ממש חזק, רק כי אתה לא ברמה שלו. אני זוכר פעם אחת שהוא קרא לי אליו לחדר, ונכנסתי ממש בדחילו ורחימו. איך שאני נכנס אני רואה שהוא הוריד נעליים, וישר אני נזכר בחבר הזה שלי שחטף ממנו … המשך קריאת הפוסט איש גדול היה
ונעבור למשרפות
פנים. אולפן טלוויזיה - יום מנחת תוכנית הבוקר, ששדיה עולים על גדותיהם מרוב סיליקון, מראיינת ניצול שואה קשיש. מנחה (פונה למצלמה): תודה שחזרתם אלינו. כפי שהבטחתי, לרגל יום השואה אנחנו מארחים את נחום רוגל, ניצול שאיבד את כל משפחתו בגרמניה. נחום: בפולין. מנחה (מציצה בכרטיסייה): בפולין. ספר לי, מנחם, איך איבדת את כל משפחתך? במשרפות? … המשך קריאת הפוסט ונעבור למשרפות
